מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Gut עולה כי אבלציה של רירית התריסריון (Duodenal Mucosal Resurfacing, או DMR) עשויה להביא לשיפור ממשוך באיזון הגליקמי וסמני עמידות לאינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 2.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פרוצדורת DMR כוללת הרמה היקפית של הרירית באמצעות צנתר, לאחריה אבלציה הידרותרמית של רירית התריסריון. כעת ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות והישימות של הפרוצדורה וההשפעות על ערכי הסוכר בדם לאחר 24 שבועות ו-12 חודשים.
המחקר בשלב II כלל במקור 46 חולים עם סוכרת מסוג 2 (63% גברים, גיל ממוצע של 55 שנים, מדד מסת גוף ממוצע של 31.6 ומשך מחלה ממוצע של 6 שנים). מבין אלו, ב-37 משתתפים בוצעה אבלציה מלאה של רירית התריסריון. ב-24 חולים (52%) תועד לפחות אירוע חריג אחד משנית לפרוצדורת DMR. מבין אלו, ב-81% מקרים מדובר היה באירוע קל.
מהנתונים עלה כי 24 שבועות לאחר אבלציה של רירית התריסריון, חל שיפור בריכוז המוגלובין מסוכרר (ירידה של 0.9%, P<0.001), בריכוז סוכר בדם בצום (ירידה של 30.6 מ”ג/ד”ל, p<0.001) ומדדי HOMA-IR (2.9-, p<0.001), לצד ירידה מתונה במשקל הגוף (2.5- ק”ג, p<0.001) וירידה באנזימי כבד. ההשפעות נותרו לאורך 12 חודשי המחקר.
החוקרים מציינים כי השינויים בריכוז המוגלובין מסוכרר לא עמדו בקורלציה עם ירידה מתונה במשקל הגוף. מדדי שביעות רצון מהטיפול בסוכרת השתפרו באופן משמעותי.
ממצאי המחקר מעידים כי DMR הינה פרוצדורה אנדוסקופית ישימה ובטוחה העשויה להביא לשיפור ממושך באיזון רמות הסוכר בדם בחולים עם סוכרת מסוג 2, שאינם מאוזנים היטב תחת טיפול תרופתי פומי. השפעות אלו אינן תלויות בירידה במשקל הגוף.
Gut 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!