במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים כי בחולים עם סוכרת מסוג 1, טיפול בן 12 שבועות במערכת לולאה-סגורה, בהשוואה לטיפול במשאבה עם חיישן, מביא לשיפור איזון רמות הסוכר בדם, הפחתת אירועי היפוגליקמיה ובמבוגרים, מביא לערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים יותר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הישימות, בטיחות ויעילות של שימוש ממושך בתאי ביתא מלאכותיים (מערכת לולאה-סגורה לאספקת אינסולין) לא נבחנו במסגרת טיפול ביתי.
בשני מחקרים מבוקרים, אקראיים, רב-מרכזיים, שנערכו תחת תמנאי מגורים חופשיים, החוקרים בחנו את מערכת הלולאה הסגורה אל מול טיפול במשאבה עם חיישן ב-58 חולים עם סוכרת מסוג 1. מערכת הלולאה הסגורה שימשה ביום ובליה ב-33 מבוגרים ולאורך הלילה ב-25 ילדים ומתבגרים. המשתתפים השתמשו במערכת הלולאה הסגורה במשך 12 שבועות ובטיפול במשאבה עם חיישן השתמשו לפרק זמן דומה.
תוצא הסיום העיקרי של המחקר היה שיעור הזמן בו ערכי הסוכר היו בטווח 70-180 מ”ג לד”ל במבוגרים ובין 70-145 מ”ג לד”ל בילדים ומתבגרים.
בקרב מבוגרים, שיעור הזמן בו רמות הסוכר היו בטווח התקין היה גבוה יותר ב-11 נקודות אחוז עם השימוש במערכת הלולאה הסגורה ביום ובלילה לעומת קבוצת הביקורת. ריכוז הסוכר הממוצע היה נמוך יותר במהלך שלב הטיפול במערכת לולאה סגורה, בהשוואה לשלב הביקורת (p<0.001), כמו גם השטח מתחת לעקומה בתקופה בה ריכוז סוכר היה נמוך מ-63 מ”ג לד”ל וריכוז המוגלובין מסוכרר ממוצע (הבדל של 0.3%-, p=0.002).
בקרב ילדים ומתבגרים ההחלק שיעור הזמן בו רמות הסוכר היו בטווח התקין במהלך הלילה היה גבוה יותר עם מערכת לולאה סגורה, בהשוואה לביקורות (ב-24.7 נקודות אחוז, p<0.001), וריכוז הסוכר הממוצע בלילה היה נמוך יותר (הבדל של 29- מ”ג לד”ל, p<0.001). השטח מתחת לעקומה לתקופה בה ריכוז הסוכר ביום ובלילה היה נמוך מ-63 מ”ג לד”ל היה קטן יותר ב-42% (P=0.03).
שלושה אירועי היפוגליקמיה חמורה תועדו במהלך השימוש בלולאה-סגורה, כאשר המערכת של לולאה כפולה לא היה זמין.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!