עדויות נוספות תומכות בטענה לפיה סיכויי ההצלחה של דנרבציה כלייתית לטיפול ביתר לחץ דם עמיד לטיפול תרופתי תלויים באבלציה של כל עורקי הכליה הנלווים.
הממצאים מבוססים על סדרה של 66 חולים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול תרופתי, לאחר דנרבציה כלייתית; שני שליש מהמטופלים הגיבו עם ירידה של למעלה מ-20 מ”מ כספית במדדי לחץ דם סיסטולי לאחר שישה חודשים. מבין 42 החולים שהגיבו לטיפול, ב-38 בוצעה אבלציה מלאה ובארבעה בוצעה אבלציה חלקית.
החוקרים מסבירים כי במידה ומזוהים עורקי כליה קטנים שאינם נגישים, לא ניתן לבצע אבלציה מלאה ולכן דנרבציה כלייתית לא תוביל לתוצאה הרצויה. הפרוצדורה עשויה להיות יעילה, אך ההצלחה תלויה בבחירה זהירה של החולים ובאבלציה מלאה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם אי-ביצוע אבלציה של העורקים הנלווים עשוי להשפיע על איזון לחץ הדם שישה חודשים לאחר הניתוח. דנרבציה כלייתית בוצעה ב-110 חולים (58% גברים), בגיל ממוצע של 65 שנים, עם לחץ דם אמבולטורי ממוצע של 154/85 מ”מ כספית, שנטלו למעלה משש תרופות לאיזון לחץ הדם.
שישה חודשים לאחר הפרוצדורה, החוקרים הצליחו לאסוף נתונים אודות 66 חולים, כולל מדידות לחץ דם אמבולטוריות במהלך 24 שעות. כשליש מהחולים (24 חולים) לא הגיבו לטיפול, עם עליה של 14 מ”מ כספית במדידות לחץ הדם במרפאה.
בחולים עם אבלציה מלאה תועדה ירידה גדולה יותר בלחץ הדם בעקבות דנרבציה כלייתית (18/5 מ”מ כספית), בהשוואה לאלו בהם בוצעה אבלציה לא-מלאה (12/3 מ”מ כספית), אך ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית (P=0.67).
החוקרים מציעים להשלים בדיקת 3D MRI בחולים עם יתר לחץ דם עמיד לטיפול תרופתי, במטרה לזהות נוכחות עורקי כליה נלווים שאינם נגישים, בטרם החלטה על השלמת הפרוצדורה. לדבריהם, במידה ולא ניתן לבצע דנרבציה של כל העורקים, נראה כי ניתן לאזן טוב יותר את לחץ הדם באמצעות טיפול תרופתי.
מתוך כנס ה-ESC
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!