מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMC Anesthesiology, עולה כי מתן תוך-תקאלי של מורפין מפחית כאב לאחר-ניתוח בחולים לאחר החלפה מלאה של מפרק הברך. יתרה מזאת, הפעלת קולטנים מרכזיים לאופיואידים הביאה לירידה בפעילות אנדו-קנבינואידים, רמז לכך שמככי כאבים פוטנטיים עשויים להפחית את הגירוי לייצור אנדו-קנבינואידים פריפריים.
מטרת המחקר הייתה לקבוע אם מתן תוך-תקאלי של מורפין מפחית כאב לאחר-ניתוח. היעד המשני של המחקר היה לבחון את ההשפעה של מתן תוך-תקאלי של מורפין על רמות אנדו-קנבינואידים בעלי השפעה משככת כאבים חלשה, AEA (Anandamide) ו-2-AG (2-Arachidonylglycerol) ואת השומנים הנלווים, PEA (Palmitoylethanolamide) ו-OEA (Oleoylethanolamide).
מדגם המחקר כלל 42 חולים לאחר ניתוח החלפה מלאה של מפרק הברך, אשר לקחו חלק במחקר פרוספקטיבי, כפל-סמיות, אקראי. ההתערבות כללה מתן תוך-תקאלי של מורפין (200 מיקרוגרם) או פלסבו, אשר ניתנו בעת שיכוך כאבים ספינאלי. כאב לאחר-ניתוח נמדד במהלך ארבע השעות הראשונות לאחר-ניתוח, כאשר הרמות בדם של AEA, 2-AG, PEA, OEA וקורטיזון נמדדו בתחילת המחקר וארבע שעות לאחר הניתוח.
החוקרים מדווחים כי מתן תוך-תקאלי של מורפין הפחית כאב ארבע שעות לאחר ניתוח החלפת מפרק ברך, בהשוואה לפלסבו והפחית צריכת אופיואידים סיסטמיים לאחר הניתוח.
בתחילת המחקר, מתן תוך-תקאלי של מורפין הוביל לירידה משמעותית ברמות AEA, 2-AG ו-OEA, אך ללא הייתה השפעה על רמות קורטיזול או PEA. בחולים שטופלו בפלסבו במתן תוך-תקאלי, רמות 2-AG היו מוגברות ארבע שעות לאחר ניתוח; בעוד שבחולים שטופלו במורפין תוך-תקאלי תועדה ירידה ברמות AEA, PEA ו-OEA, בהשוואה לפלסבו. ארבע שעות לאחר ניתוח החלפת מפרק ברך, רמות קורטיזול היו מוגברות משמעותית בקבוצת הפלסבו ונמוכות בקבוצת הטיפול במורפין.
מדובר במחקר הראשון אשר תיעד את נוכחות תקשורת מהירה בין מערכות אופיואידים מרכזיות ובין אנדו-קנבינואידים פריפריים בבני אדם.
BMC Anesthesiol. 2018;18(27)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!