למרות השכיחות הגבוהה של אוסטיאוארתריטיס של הברכיים, מחקרים מעטים ערכו השוואה ישירה בין אפשרויות הטיפול השונות. כעת, במסגרת מטה-אנליזה שכללה 137 דיווחים על התועלת של טיפולים אלו מצאו החוקרים כי אצטאמינופן, הטיפול הנפוץ ביותר הנמכר ללא מרשם רופא להקלה על חולים אלו, אינו מביא להטבה בעלת משמעות קלינית בכאבים.
במאמר שפורסם במהלך חודש ינואר בכתב העת Annals of Internal Medicine כותבים החוקרים כי למעט Celecoxib, כל ההתערבויות הפעילות היו טובות יותר משמעותית מאצטאמינופן. מתן פלסבו תוך-מפרקי היה טוב יותר משמעותית ממתן פלסבו פומי וטיפול תוך-מפרקי פעיל היה יעיל יותר מטיפול פומי פעיל. מרבית הטיפולים לא השפיעו משמעותית על התפקוד והנוקשות, באופן חלקי בשל מספר המחקרים הקטן שבחן חלק גדול מההתערבויות שנבחנו.
הסקירה כללה מחקרים אקראיים שערכו השוואה בין שני טיפולים ומעלה לטיפול באוסטיאוארתריטיס ראשוני ותסמיני של הברכיים, המבוסס על אבחנה קלינית או הדמייתית. המחקרים בחנו תרופות פומיות כולל אצטאמינופן, Celeoxib, Diclofenac, Ibuprofen ו-Naproxen; זריקות לתוך המפרק של קורטיקוסטרואידים או חומצה היאלרונית ופלסבו במתן פומי או בזריקות לתוך המפרק.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות כאב, תפקוד, או נוקשות ממאגרי MEDLINE, EMBASE, Web of Science, Google Scholar, Cochrane Central Register of Controlled Trials, תקצירי כנסים, מאגר מנהל המזון והתרופות האמריקאי, ClinicalTrials.gov, עלוני תרופות ואתרי חברות תרופות. המחקרים פורסמו בין השנים 1980-2014 וכללו כ-33,000 משתתפים. מבין 137 מחקרים, 129 מחקרים בחנו מדדי כאב, 76 בחנו את התפקוד ו-55 מחקרים בחנו נוקשות.
כל הטיפולים הביאו להקלה מסוימת בכאב על-רקע אוסטיאוארתריטיס לאחר שלושה חודשים, בהשוואה לטיפול פומי בפלסבו. חומצה היאלרונית הייתה הטובה ביותר עם גודל השפעה של 0.63. הטיפול הכי פחות יעיל היה אצטאמינופן, עם גודל השפעה של 0.18, שלא ענה על הסף המוגדר מראש להבדל בעל משמעות קלינית.
Celecoxib היה יעיל יותר רק במעט מאצטאמינופן, ממצא מפתיע מאחר ומחקרים קודמים הדגימו השפעה גדולה יותר לטיפול זה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!