במקרה של נזקים לסחוס המפרקי, מיקרו-שבר מוביל להחלמה מהירה, בעוד שהשתלה עצמית של תאי סחוס (כונדרוציטים) מביאה לתוצאות ממושכות יותר, כך עולה ממחקר חדש בשחקני כדורגל מאיטליה, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת American Journal of Sports Medicine.
קרוב למחצית משחקני הכדורגל המקצוענים פורשים מהמשחק בשל פציעות, בעיקר של הברכיים. לרוע המזל, לפציעות בסחוס המפרקי פוטנציאל החלמה מוגבל.
במסגרת המחקר הנוכחי החוקרים ערכו השוואה של תוצאות לאחר השתלה אוטולוגית ארתרוסקופית של תאי סחוס ובין מיקרו-שברים, לאחר ממוצע של 7.5 שנים מהניתוח. מדגם המחקר כלל 41 שחקני כדורגל ברמה-גבוהה, שסבלו מפציעות של סחוסי הברכיים.
משתתפים בשתי הקבוצות לקחו חלק בתכנית שיקום מדורגת לאחר הניתוח, ובשתי הקבוצות נרשם שיפור משמעותי בכל המדדים הקליניים מתחילת המחקר ועד לתום תקופת המעקב.
שיעור גבוה יותר של חולים חזרו לפעילויות ספורט (80% עם מיקרו-שברים לעומת 86% עם השתלת תאי סחוס), לרוב לרמת התפקוד הקודמת שלהם (75% ו-67%, בהתאמה).
עם זאת, הזמן עד לחזרה לאימונים עם הקבוצה היה שונה משמעותית בין שתי הקבוצות (חציון, 6.5 חודשים עם מיקרו-שברים לעומת 10.2 חודשים עם השתלת תאי סחוס). חציון הזמן עד שהחולים יכלו לשחק במשחק כדורגל רשמי היה שונה משמעותית גם כן (8 חודשים לעומת 12.5 חודשים, בהתאמה).
למרות שמדדי יעדי IDKC (International Knee Documentation Committee) היו דומים עם שני הטיפולים, בקרב חולים לאחר השתלה עצמית של תאי סחוס המדדים הסובייקטיביים בתום תקופת המעקב היו טובים יותר. בקבוצה זו גם מדדי התפקוד היו טובים יותר.
החוקרים כותבים כי קיימות אפשרויות ניתוחיות שונות עם תוצאות שונות, ועל-כן יש לבחור באפשרות המתאימה לחולים לאחר הערכת היתרונות והחסרונות ובהתאם לציפיות המטופלים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!