ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Pediatrics עולה כי בספורטאים עם מחלת Osgood-Schlatter עמידה לטיפול, זריקת דקסטרוז מעל לאפופיזה וגיד הפטלה הינה אפשרות בטוחה ונסבלת היטב, שהביאה להקלה מהירה בכאבים.
המחקר כלל בנים ובנות בגילאי 9-15 שנים עם OGD (Osgood Schlatter Disease). החוקרים טיפלו ב-65 ברכיים ב-54 משתתפים, עם כאב בחלק הקדמי של הברך באזור ה-Tibial Tuberosity. כל המשתתפים גם דיווחו על כאב בזמן קפיצה או בעיטה במשך לפחות שלושה חודשים, לאחר ניסיון בן חודשיים לפחות של מתיחה עדינה ופורמאלית של שרירי המיתר, חיזוק השריר הארבע-ראשי וחזרה הדרגתית לפעילויות ספורט.
החולים חולקו באקראי לטיפול בן שלושה חודשים שהתבסס על טיפול סטנדרטי בהשגחת מטפל, או זריקה חודשית של תמיסת לידוקאין 1% עם או בלי דקסטרוז 12.5%. המשתתפים בקבוצת ההתערבות נפגשו עם פיזיותרפיסטים, כאשר תחילה בוצעו מתיחות ותרגילים ספציפיים, ולאחר מכן לפחות פעם אחת לאישור ביצוע נכון של התרגילים.
לאחר שלושה חודשים, מדד של פחות מ-4 בסולם Nirschl Pain Phase Scale, היה נפוץ יותר בברכיים שטופלו בדקסטרוז (21 מבין 21 לעומת 13 מבין 22, p=0.001) וברכיים שטופלו בלידוקאין (20 מבין 22 לעומת 13 מבין 22, p=0.034), בהשוואה לטיפול סטנדרטי.
מנגד, פעילויות ספורט א-תסמיניות, שהוגדרו בנוכחות מדד Nirschl Pain Phase Scale של 0, היו נפוצות יותר בברכיים שטופלו בדקסטרוז, בהשוואה לברכיים שטופלו בלידוקאין (14 מבין 21 לעומת 5 מבין 22, p=0.006), או אלו שקיבלו טיפול סטנדרטי (14 מבין 21 לעומת 3 מבין 22, p<0.001).
לאחר שנה אחת, פעילויות ספורט א-תסמיניות המשיכו להיות נפוצות יותר בברכיים שטופלו בדקסטרוז, בהשוואה לברכיים שטופלו בלידוקאין בלבד (32 מבין 38 לעומת 6 מבין 13, p=0.024) או טיפול סטנדרטי בלבד (32 מבין 38 לעומת 2 מבין 14, p<0.0001).
מהתוצאות עולה כי זריקת דקסטרוז בחולים עם OGD הובילה לשיפור הן במשך המגבלה בביצוע פעילויות ספורט והן במשך התסמינים במהלך פעילויות ספורט. ההשערה היא כי העלייה בדקסטרוז או הירידה הנלווית ברמת אינסולין עשויה להביא לירידה בביטוי נוירופפטידים המעוררים כאב. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!