במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Cardiovascular Medicine מדווחים חוקרים מאירופה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ישנם הבדלים מגדריים בשיעורי הישנות טכיקרדיה חדרית ותמותה מכל-סיבה לאחר אבלציה באמצעות צנתר לטיפול בטכיקרדיה חדרית בחולים עם מחלת לב מבנית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לזהות גורמים מנבאים ספציפיים למגדר להישנות טכיקרדיה חדרית לאחר שנה אחת ותמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת בחולים עם מחלת לב מבנית שעברו אבלציה באמצעות צנתר. הם בחנו את הנתונים אודות החולים ואספו מידע אודות ההיסטוריה הרפואית, מדדי אקו-לב, תוצאות בדיקות מעבדה, מאפייני הפרעת הקצב ונתונים אודות הפרוצדורה.
מדגם המחקר כלל 299 חולים (34 נשים).
מהנתונים עולה כי אין הבדל משמעותי בין נשים וגברים בשיעורי הישנות טכיקרדיה חדרית (p=0.74) או תמותה (p=0.07). בנשים, אי-ספיקת מסתם מיטראלי בדרגה חמורה, אי-ספיקת מסתם טריקוספידלי, נוכחות טכיקרדיה חדרית בלתי-פוסקת וסערה חשמלית לפני הפרוצדורה לוו בסיכון מוגבר להישנות טכיקרדיה חדרית.
סוכרת, השתלת CRT, טכיקרדיה חדרית עם אי-יציבות המודינמית, סערה חשמלית ואי-ספיקת מסתם מיטראלי מתקדמת זוהו כגורמי סיכון לתמותה בקרב נשים. טיפול במעכבי ACE או ARB לווה בתוצאות טובות יותר מבחינת הסיכון להישנות הפרעת הקצב או תמותה מכל-סיבה בקרב נשים.
בגברים, מנבאים בלתי-תלויים להישנות טכיקרדיה חדרית כללו שילוב של סערה חשמלית וטיפולי ICD מרובים, פניה להערכה רפואית בשל טכיקרדיה חדרית בלתי-פוסקת, אי-ספיקת מסתם מיטראלי חמורה, בעוד שגורמים מנבאים בלתי-תלויים לתמותה מכל-סיבה כללו את גיל החולה, מקטע פליטה של חדר שמאל, ריכוז קריאטינין והשתלת CRT.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על הבדלים מגדריים בולטים בגורמים המנבאים הישנות ותמותה לאחר אבלציה של טכיקרדיה חדרית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!