מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JACC: Clinical Electrophysiology עולה כי חולים לאחר אבלציה לטיפול ברפרוף פרוזדורים דיווחו על פחות כאב ונדרשו לפחות מורפין כאשר האבלציה בוצעה עם היפנוזה.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את העדיפות של היפנוזה אל מול פלסבו מבחינת דיווחי כאב וצריכת מורפין במהלך אבלציה של רפרוף פרוזדורים. הם השלימו מחקר אקראי ומבוקר בו נערכה השוואה בין היפנוזה ובין פלסבו במהלך אבלציה של רפרוף פרוזדורים. מעבר להתערבות האקראית, כל החולים טופלו בהתאם לפרוטוקול המקובל במרכז הרפואי שלהם לשיכוך כאבים (מתן של 1 מ”ג מורפין דרך הוריד במקרה של דיווח עצמי על כאב בדרגה 5 ומעלה בסולם של 11 נקודות). התוצא העיקרי היה דרגת הכאב כפי שדווח ע”י החולים.
מדגם המחקר כלל 113 חולים (גיל ממוצע של 70 שנים, 21% נשים) אשר בתקופה שבין אוקטובר 2017 ועד ספטמבר 2019 חולקו באקראי לקבוצת היפנוזה (56 חולים) או פלסבו (57 חולים). מדד הכאב הממוצע עמד על 4.0 נקודות בקבוצת ההיפנוזה, בהשוואה ל-5.5 נקודות בקבוצת הפלסבו (p<0.001).
המשתתפים במחקר דיווחו על דרגת הכאב כל חמש דקות במהלך הפרוצדורה וזו הייתה נמוכה יותר באופן עקבי בקבוצת ההיפנוזה, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (8.3 לעומת 5.4 נקודות, בהתאמה, p<0.001). לסיכום, הדרישה למורפין הייתה נמוכה יותר משמעותית בקבוצת ההיפנוזה, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (1.3 מ”ג לעומת 3.6 מ”ג, p<0.001).
החוקרים כותבים כי זהו המחקר האקראי הראשון שהדגים עדיפות להיפנוזה על-פני פלסבו במהלך אבלציה של רפרוף פרוזדורים להקלה על כאב והפחתת צורך בטיפול במורפין.
JACC: Clinical Electrophysiology, August 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!