בחולי אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל, השתלת ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) במסגרת מניעה ראשונית אינה משמשת בהיקף מספק, אם כי לוותה בהפחתת שיעורי התמותה מכל-סיבה בטווח הקצר והארוך, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Circulation.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הקשר בין שימוש ב-ICD ובין תמותה מכל-סיבה בחולי אי-ספיקת עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל ובתתי-קבוצות רלבנטיות. הם מדגם המחקר כלל חולים ממאגר Swedish Heart Failure Registry שענו על קריטריוני ה-European Society of Cardiology להשתלת ICD כמניעה ראשונית. הקשר בין שימוש ב-ICD ובין תמותה מכל-סיבה ותמותה קרדיווסקולארית לאחר שנה ולאחר חמש שנים נבחן בכלל האוכלוסייה ובתתי-קבוצות ספציפיות.
מבין 16,702 משתתפים מתאימים רק 1,599 (10%) עברו השתלת ICD. לאחר התאמה בין 1,305 חולים בהם הושתל ICD ומספר דומה של חולים בהם לא בוצעה השתלת ICD, החוקרים מצאו כי ההתקן לווה בירידה בסיכון לתמותה מכל-סיבה בתוך שנה אחת (יחס סיכון של 0.73) ובתוך חמש שנים (יחס סיכון של 0.88). התוצאות היו עקביות בכל תתי הקבוצות שנבחנו במחקר, כולל חולים עם לעומת חולים ללא מחלת לב איסכמית, גברים לעומת נשים, אלו מתחת לגיל 75 שנים לעומת אלו בגילאי 75 שנים ומעלה, חולים שגויסו בשלב מוקדם לעומת אלו שגויסו בשלב מאוחר למאגר וחולים עם לעומת חולים ללא CRT (Cardiac Resynchronization Therapy).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בשימוש נרחב יותר באפשרות השתלת ICD.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!