ממצאי מחקר AUGUSTUS, אשר הוצגו במהלך כנס ה-American College of Cardiology, מספקים עדויות נוספות התומכות בטיפול ב-Apixaban (אליקוויס) כחלק מטיפול כפול בחולים עם פרפור פרוזדורים לאחר התערבות כלילית חדה או התערבות כלילית מילעורית. מהנתונים עולה כי שילוב מעכב P2Y12, דוגמת Clopidogrel, עם Apixaban לווה  בסיכון נמוך יותר לדימום מג’ורי ותמותה או אשפוזים, בהשוואה לטיפול באנטגוניסטים לוויטמין K, דוגמת קומדין.

המחקר כלל 4,614 חולים שטופלו במרכזים בצפון אמריקה, אירופה, אסיה ודרום אמריקה, עם התוויה לטיפול נוגד-קרישה כרוני עקב אבחנה של פרפור פרוזדורים וכן תסמונת כלילית חדה או התערבות כלילית עם הכנסת תומכן לאחרונה. למעלה מ-90% מהחולים החלו טיפול ב-Clopidogrel והיתר החלו טיפול במעכב P2Y12 אחר.

החולים חולקו באקראי לטיפול בתווית-פתוחה ב-Apixaban או באנטגוניסט לוויטמין K (2,306 ו-2,308 חולים, בהתאמה), ובהקצאה נפרדת, לטיפול באספירין במינון 81 מ”ג/יום או פלסבו (2,307 חולים בכל קבוצה). החולים היו במעקב לאורך שישה חודשים.

מהשוואת Apixaban לעומת אנטגוניסטים לוויטמין K עלה כי יחס הסיכון המתוקן לתוצא העיקרי דימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי בעל חשיבות קלינית עמד על 0.69 (p<0.001 להעדר-נחיתות ולעדיפות).

מהשוואת אספירין מול פלסבו עלה יחס סיכון של 1.89 לאותו תוצא סיום (p<0.001).

שיעור הדימומים המג’וריים או הדימומים הלא-מג’וריים בעלי חשיבות קלינית היו הגבוהים ביותר עם טיפול באנטגוניסטים לוויטמין K ואספירין (49.1 מקרים ל-100 שנות-מטופל), לאחר מכן Apixaban ואספירין (33.6 מקרים ל-100 שנות-מטופל) ואנטגוניסטים לוויטמין K עם פלסבו (26.7 מקרים ל-100 שנות-מטפל) ו-Apixaban עם פלסבו (16.8 מקרים ל-100 שנות-מטופל).

באשר לתוצא משני של תמותה או אשפוזים, יחס הסיכון עם Apixaban לעומת אנטגוניסטים לוויטמין K עמד על 0.83 (P=0.02); בהשוואת אספירין מול פלסבו חושב יחס סיכון לא-מובהק סטטיסטית.

באשר לתוצא סיום משני נוסף של תמותה או אירועים איסכמיים (אירוע מוחי, אוטם שריר הלב, תרומבוזיס של התומכן, או רה-וסקולריזציה דחופה), יחס הסיכון היה נמוך באופן לא-מובהק עם Apixaban לעומת אנטגוניסט לוויטמין K ועם אספירין לעומת פלסבו.

מתוך הכנס השנתי ה-68 מטעם ה-ACC

לידיעה במדסקייפ