מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-ACC (American College of Cardiology) ופורסמו במקביל בכתב העת JAMA, עולה כי הסיכון לאירועים קליניים לאחר 30 ימים במחקר שכלל אוכלוסיה נרחבת של חולים עם תסמונת כלילית חדה, לא היה שונה בעקבות מתן שתי מנות העמסה של Atorvastatin (ליפיטור) במינון 80 מ”ג, מנה אחת שניתנה לפני התערבות פולשנית ומנה שניה שניתנה לאחר ההתערבות הנ”ל.

מטרת החוקרים הייתה לקבוע אם סביב פרוצדורה פולשנית לטיפול בתסמונת כלילית חדה, מתן מנות העמסה של Atorvastatin הפחיתו את שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים לאחר 30 ימים.

החוקרים השלימו מחקר רב-מרכזי, כפל-סמיות, אקראי ומבוקר-פלסבו, שנערך ב-53 מרכזים בברזיל עם סך כולל של 4,191 חולים עם תסמונת כלילית חדה. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בשתי מנות העמסה של Atorvastatin במינון 80 מ”ג (2,087 חולים) או לפלסבו תואם (2,104 חולים) לפני התערבות כלילית מילעורית ו-24 שעות לאחר ההתערבות. כל החולים טופלו ב-Atorvastatin במינון 40 מ”ג במשך 30 ימים החל מ-24 שעות לאחר מנת התרופה השניה.

התוצא העיקרי היה סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, שכללו משלב של תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי, אירוע מוחי ורה-וסקולריזציה כלילית לא-מתוכננת לאורך 30 ימים.

מבין 4,191 החולים (גיל ממוצע של 61.8 שנים), 4,163 חולים השלימו את המעקב לאחר 30 ימים (99.3%). סך כולל של 2,710 חולים (64.7%) השלימו התערבות כלילית מילעורית, 333 חולים (8%) השלימו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים ו-1,144 חולים (27.3%) טופלו תרופתית בלבד.

לאחר 30 ימים, סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים תועדו ב-130 חולים בקבוצת ההתערבות (6.2%) וב-149 חולים בקבוצת הפלסבו (7.1%), עם הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית (p=0.27).

לא תועדו מקרים של כשל כבדי; בקבוצת הפלסבו תועדו שלושה מקרים של רבדומיוליזיס (0.1%), כאשר בקבוצת הטיפול ב-Atorvastatin לא תועדו מקרים דומים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם תסמונת כלילית חדה המיועדים להתערבות כלילית מילעורית, מנות העמסה של Atorvastatin סביב הפרוצדורה לא הפחיתו את שיעור הסיבוכים הקרדיווסקולאריים המג’וריים לאחר 30 ימים.

JAMA. Published online March 11, 2018

לידיעה במדסקייפ