שיעורי התמותה הפתאומית בקרב חולי אי-ספיקת לב עם מקטע פליטה ירוד של חדר שמאל ירדו בהיקף של 14% לאורך 12 מחקרים גדולים שנערכו במהלך שני העשורים האחרונים, שכללו למעלה מ-40,000 חולים. שיעור המקרים עמד על כ-1% בלבד לאחר 90 ימים במחקרים האחרונים בנושא.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הסיכון לתמותה פתאומית השתנה לאורך הזמן בחולים עם אי-ספיקת לב סימפטומטית ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל בעקבות טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי ACE, ARB (Angiotensin Receptor Blocker), חסמי ביתא ואנטגוניסטים לקולטנים למינרלוקורטיקואידים. כעת ביקשו החוקרים לבחון את הנושא לעומק.

החוקרים ניתחו נתונים אודות 40,195 חולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד, שלקחו חלק באחד מבין 12 מחקרים קליניים שנערכו בין 1995 ועד 2014. המחקר לא כלל חולים עם התקן ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) בעת הגיוס למחקר. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת שיעורי תמותה פתאומית לאורך הזמן.

החוקרים מדווחים כי 3,583 חולים אובחנו עם תמותה פתאומית. חולים אלו היו מבוגרים יותר ולעיתים קרובות יותר, גברים, עם מחלת לב איסכמית כגורם לאי-ספיקת לב ותפקוד לבבי גרוע יותר, בהשוואה לאלו ללא עדות לתמותה פתאומית. מהתוצאות עלה כי חלה ירידה של 44% בשיעורי תמותה פתאומית לאורך המחקרים. ההיארעות המצטברת של תמותה פתאומית 90 ימים לאחר ההקצאה האקראית עמדה על 2.4% במחקר המוקדם ביותר ועל 1.0% במחקר האחרון בנושא. שיעורי תמותה פתאומית לא היו גבוהים יותר בקרב חולים עם אבחנה רצנטית של אי-ספיקת לב, בהשוואה לאלו עם אבחנה ממושכת יותר.

שיעורי תמותה פתאומית ירדו משמעותית לאורך הזמן בחולים אמבולטורים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד של חדר שמאל שלקחו חלק במחקרים קליניים, ממצא העולה בקנה אחד עם התועלת המצטברת של תרופות מוכחות לטיפול במצבים אלו.

N Engl J Med 2017; 377:41-51

לידיעה במדסקייפ