מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-EuroPCR (European Association of Percutaneous Cardiovascular Interventions) עולה כי איכות החיים טובה יותר בקרב חולים עם נגע כלילי כרוני, הגורם חסימה מלאה, שהשלימו התערבות כלילית מילעורית עם טיפול תרופתי אופטימאלי, בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד. עם זאת, ההבדל לא היה חד-משמעי.

החוקרים מדווחים כי נגע כלילי חוסם כרוני מצוי בעד 18% מהחולים עם מחלה כלילית יציבה, אך רק 5% מטופלים בפועל בהתערבות כלילית מילעורית. אין נתונים התומכים בהתערבות זו לטיפול בנגעים הגורמים חסימה של 90% ו-100%. שעורי ההצלחה עמדו בעבר על 50-60% עם תועלת ארוכת טווח נמוכה, אך שיעורים אלו השתנו במהלך 5-10 השנים האחרונות ועל ההנחיות החדשות להכיר זאת.

מחקר EuroCTO נערך בין מרץ 2012 ועד מאי 2015 ב-26 מרכזים באירופה עם מומחים לטיפול בנגע כלילי כרוני, הגורם חסימה מלאה. החוקרים תיכננו לכלול במחקר 1,200 חולים להערכת הבטיחות לאחר שלוש שנים, אך בשל גיוס איטי קבעו יעד חדש של 600 חולים לתוצא העיקרי שכלל את מדדי שאלון SAQ (Seattle Angina Questionnaire) לאחר שנה.

בסופו של דבר, 396 חולים עם מחלה כלילית יציבה חולקו באקראי להתערבות כלילית מילעורית אם תומכן מצופה, בשילוב עם טיפול תרופתי אופטימאלי, או טיפול תרופתי אופטימאלי בלבד (אספירין, סטטין, מעכב ACE במידה ונסבל, בשילוב עם לפחות שני תכשירים נגד אנגינה במינון נסבל מקסימאלי). חולים עם מחלה רב-כלית נכללו עם נגעים לא-חוסמים טופלו לפני ההקצאה האקראית.

שיעורי ההצלחה של הפרוצדורה עמדו על 86.3% (255 מבין 259 חולים) ושיעורי השלמת התערבות כלילית עמדו על 2.9%. עשרה חולים תחת טיפול תרופתי אופטימאלי (7.3%) חצו לקבוצת ההתערבות הכלילית בשל המשך אנגינה. לאחר 12 חודשים, שיעור סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים היה דומה בשתי הקבוצות (5.2% לעומת 6.7%, בהתאמה).

החוקרים ציינו כי בתחילת המחקר מדדי תדירות אנגינה היו מתונים ועלתה שאלה אודות הולמות הנתונים עבור אוכלוסיות אחרות.

מתוך כנס ה-EuroPCR

לידיעה במדסקייפ