מתוצאות מחקר Canadian Registry of Atrial Fibrillation אודות למעלה מ-700 חולים עם פרפור פרוזדורים התקפי עולה כי רק 36% מהחולים פיתחו הפרעת קצב קבועה. עם זאת, 30% מהחולים הללו הלכו לעולמם מכל סיבה בעשור שלאחר האבחנה הראשונה של הפרעת הקצב.
מחקר CARA כלל 755 חולים עם אבחנה של פרפור פרוזדורים התקפי בין 1990-1996, שלא הייתה על-רקע ניתוח. החולים היו בגילאי 14-91 שנים, 62% היו גברים, רק 14% עם פרפור פרוזדורים ללא תסמינים.
בעבר, החוקרים דיווחו כי 8.6% מהחולים התקדמו לפרפור פרוזדורים קבוע בתוך שנה אחת, 24.3% התקדמו לפרפור פרוזדורים קבוע בתוך חמש שנים. כעת הם הרחיבו את הנתונים עד עשר שנים עם חציון מעקב של 6.35 שנים. 98 חולים אבדו למעקב (13%).
ההתקדמות מהפרעת קצב התקפית לקבועה בתוך עשר שנים הייתה נפוצה פי 1.4-3 בחולים מבוגרים יותר או עם מחלת לב מבנית, כולל אי-ספיקת מסתם מיטראלי, היצרות מסתם וותין, היפרטרופיה של חדר שמאל או הגדלת פרוזדור שמאל.
ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם הפתופיזיולוגיה של הפרעת הקצב, כאשר עליה בלחצי מילוי, לעיתים קרובות על-רקע מחלת לב מבנית, מובילה לרימודלינג חשמלי ומבני של הפרוזדור לאורך זמן.
מצד שני, קצב לב מהיר יותר ואנגינה נקשרו עם שיעור נמוך יותר של התקדמות להפרעת קצב קבועה.
מין זכר, אי-ספיקת לב, יתר לחץ דם, טיפול בחסמי ביתא או תרופות להפרעת קצב ומחלה צרברווסקולארית לא השפיעו על הסיכון להתקדמות להפרעת קצב קבועה.
כל עליה של 10 שנים בגיל לוותה בעליה של פי 1.7 בסיכון לדימום וכן עליה של פי 1.7 בסיכון לאירועים מוחיים. עם זאת, באופן כללי, היקף השימוש בנוגדי-קרישה ונוגדי-טסיות היה יחסית נמוך במדגם זה. הסיבה לכך נעוצה ככל הנראה בסיכון נמוך יחסית לאירועים מוחיים בחולים אלו, כמו גם דפוסי המרשם לטיפול תרופתי בשנות התשעים של המאה הקודמת.
Heart Rhythm 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!