להיענות לטיפול תרופתי (נוגדי-טסיות, תרופות להפחתת שומנים בדם וחסמי ביתא) לאחר התערבות כלילית מילעורית (PCI) או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (CABG) השפעה דרטית על הישרדות ללא סיבוכים לבביים מג’וריים, כך עולה מנתונים חדשים אודות למעלה מ-3,000 חולים שהיו במעקב למשך שמונה שנים. ממצאי המחקר פורסמו במהלך חודש אוקטובר בכתב העת Circulation.

החוקרים כללו במחקר את כל החולים עם אוטם לבבי ללא עליות מקטע ST, שהשלימו רה-וסקולריזציה כלילית ברשת של שמונה בתי חולים והיו במעקב למשך שמונה שנים. מטרתם הייתה לקבוע את ההיסטוריה של טיפול תרופתי וסיבוכים לבביים מג’וריים: תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי לא-פטאלי והתערבות חוזרת.

מדגם המחקר כלל 973 חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים ו-2,255 חולים לאחר התערבות כלילית מילעורית. עקומות ההישרדות ללא אירועים לבביים מג’וריים הדגימו תועלת משמעותית לטיפול בנוגדי-טסיות, תרופות להפחתת שומנים בדם וחסמי ביתא בשתי הקבוצות.

מניתוח סטטיסטי עלה כי היענות לטיפול תרופתי אופטימאלי הינה גורם מנבא משמעותי יותר של הישרדות ללא סיבוכים לבביים מג’וריים מאשר בחירת סוג הטיפול (יחס סיכון לחוסר-היענות של 2.79; יחס בין PCI ובין CABG של 1.68). תוצאות ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים היו טובות יותר מתוצאות התערבות כלילית מילעורית בחולים שלא הקפידו על הטיפול התרופתי האופטימאלי, אך לא היו שונות באלו עם היענות לטיפול התרופתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ללא תלות בגישת רה-וסקולריזציה של העורקים הכליליים, להיענות לטיפול תרופתי השפעה דרמטית על התוצאות ארוכות הטווח.

Circulation 2016; 134:12381246

לידיעה במדסקייפ