במאמר שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי ניתן לנבא באופן מהימן את היארעות כישלון התערבות כלילית מילעורית בגישה רדיאלית באמצעות מדד סיכון הכולל תשעה משתנים.

במסגרת המחקר נכללו חולים עם אוטם שריר הלב ועליות מקטע ST שהיו מיועדים להתערבות כלילית מילעורית ראשונית במרכז שלישוני בנפח-גדול. כישלון צנתור בגישה רדיאלית סווג כראשוני (גישה ראשונית דרך המפשעה) או כישלון חוצה (מעבר מגישה רדיאלית לפמוראלית). ניתוח רב-משתנים שימש לקביעת גורמים מנבאים בלתי-תלויים של כישלון צנתור בגישה רדיאלית ופותח מדד סיכון לניבוי.

בתקופה שבין ינואר 2006 ועד ינואר 2011 החוקרים בחנו את הנתונים ב-2020 חולים. כישלון צנתור ראשוני בגישה רדיאלית תועד ב-111 חולים (5%) וחציה לצנתור דרך המפשעה תועדה ב-44 חולים (2.2%). גורמים מנבאים בלתי-תלויים לכישלון צנתור רדיאלי כללו: משקל עד 65 ק”ג (יחס סיכויים של 3.0), רופא עם עד 5% המרות לגישה פמוראלית (יחס סיכויים של 0.45) ורופא עם שיעור המרה לגישה פמוראלית של 10% ומעלה (יחס סיכויים של 2.2), שימוש ב-IABP (Intraaortic Balloon Pump, יחס סיכויים של 2.0), שוק קרדיוגני (יחס סיכויים של 2.8), אינטובציה (יחס סיכויים של 107), קריאטינין מעל 1.5 מ”ג/ד”ל (יחס סיכויים של 3.6), גיל 75 ומעלה (יחס סיכויים של 1.7), צנתור קודם (יחס סיכויים של 2.6), יתר לחץ דם (יחס סיכויים של 1.8).

החוקרים פיתחו מדד סיכון שנע בין 1- עד 12 נקודות וניבא כישלון צנתור רדיאלי בין 0% ל-100%. שיעורי התמותה לאחר שנה אחת נותרו גבוהים יותר משמעותית לאחר כישלון צנתור בגישה רדיאלית (יחס סיכויים מתוקן של 2.2).

החוקרים כותבים כי לאור ההשלכות של כישלון צנתור בגישה רדיאלית, יש לבחון אמצעים לשיפור הגישה הרדיאלית במקרים שם התערבות כלילית מילעורית.

Heart. 2016;102(12):919-925

לידיעה במדסקייפ