מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JACC: Cardiovascular Interventions, עולה עדיפות להתערבות פולשנית מיידית על-פני התערבות מאוחרת בטיפול בחולים עם NSTEMI (Non-ST-Segment Elevation Myocardial Infarction).
הגישה של אנגיוגרפיה כלילית מוקדמת עם PCI (Perucutaneous Coronary Intervention) אפשרי, בתוך שעתיים, לוותה בירידה של 68% בשיעורי התמותה או אוטם לבבי חדש לאחר שלושים ימים, בהשוואה לעיכוב של עד 72 שעות, כאשר ההבדל נבע ממספר נמוך יותר של אוטמים לבביים חדשים.
מדגם המחקר כלל 162 חולים עם NSTEMI, שחולקו להתערבות מיידית ו-161 חולים שחולקו להתערבות מאוחרת. החוקרים התמקדו בחולים שסבלו מכאבי חזה עד 24 שעות טרם האשפוז. המשתתפים שחולקו באקראי להתערבות מיידית טופלו במנת העמסה של נוגד-טסיות משולב (אספירין במינון 300 מ”ג עם קלופידוגרל במינון 600 מ”ג), ואילו אלו שחולקו להתערבות מאוחרת טופלו בשתי התרופות במינון 300 מ”ג. בשתי הקבוצות ניתן לאחר מכן טיפול באספירין במינון 100 מ”ג ליום וקלופידוגרל במינון 75 מ”ג ליום.
חציון הזמן מההקצאה עד אנגיוגרפיה עמד על 1.4 שעות בקבוצת ההתערבות המיידית ועל 61 שעות בקבוצת ההתערבות המאוחרת. PCI בוצע לעיתים קרובות יותר בקבוצת ההתערבות המיידית (78.4% לעומת 65%).
לאחר 30 ימים, שיעורי התמותה או אוטמים לבביים חדשים עמדו על 4.3% בקבוצת ההתערבות המיידית לעומת 13% בקבוצת ההתערבות המאוחרת, עם יחס סיכון מתוקן של 0.32. שיעורי התמותה לאחר 30 ימים היו דומים בשתי הקבוצות ועמדו על 3.1%.
לאחר שנה אחת, שיעורי התוצא המשולב העיקרי שכלל תמותה ואוטם לבבי חדש, היו נמוכים יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות המיידית (6.8%), בהשוואה לקבוצת ההתערבות המאוחרת (18.8%). השיעור המצטבר של תמותה, אוטם לבבי חדש או הישנות איסכמיה, שהוגדר כתוצא משני, היו גם כן נמוכים יותר בקבוצת ההתערבות הפולשנית המוקדמת (15.4% לעומת 33.1%). שיעור הדימומים המג’וריים היה נמוך בשתי הקבוצות, ללא הבדלים לאחר 30 ימים או שנה אחת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!