שילוב נוגד-קרישה עם טיפול נוגד-טסיות כפול לאחר התערבות כלילית מילעורית בשל אוטם חד של שריר הלב מעלה את הסיכון לסיבוכי דמם, בהשוואה לטיפול נוגד-טסיות כפול בלבד, ללא תלות בסוג מעכב רצפטור P2Y12 (Clopidogrel או Prasugre) כתוספת לאספירין, כך עולה מניתוח משני של מחקר תצפיתי, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת JACC: Cardiovascular Interventions.

ניתוח הנתונים מבוסס על מחקר TRANSLATE-ACS, שכלל מטופלים בארצות הברית עם STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) או NSTEMI (Non-ST-segment Elevation Myocardial Infarction), לאחר התערבות כלילית מילעורית, שטופלו במעכב רצפטור P2Y12 במהלך אשפוז האינדקס. מדגם המחקר הסופי כלל 11,756 חולים עם אוטם שריר הלב, ששוחררו מ-233 בתי חולים ברחבי ארצות הברית.

מבין משתתפים אלו, 617 חולים (5%) שוחררו עם טיפול משולב, מרביתם נטלו טיפול ב-Clopidogrel ורק 4.5% נטלו Prasugrel.

קומדין היה נוגד הקרישה הפומי הדומיננטי בקבוצת הטיפול המשולב (93%), כאשר נוגדי-קרישה פומיים חדשים שימשו במיעוט החולים. מבין החולים ששוחררו תחת טיפול נוגד-טסיות כפול, כשני שליש טופלו ב-Clopidogrel בעוד ש-29% טופלו ב-Prasugrel.

הטיפול המשולש לווה בסיכון מוגבר לאשפוזים חוזרים בשל דימומים, בהשוואה לטיפול נוגד-טסיות כפול, ללא תלות בסוג התכשיר לעיכוב רצפטור P2Y12 (7.8% עם Clopidogrel ו-Prasugrel). הטיפול המשולש עם Clopidogrel לווה בשיעור דימומים שדרשו אשפוז חוזר שעמד על 10.9% , זאת בהשוואה ל-3.4% עם טיפול נוגד-טסיות כפול עם Clopidogrel, כאשר טיפול משולש עם Prasugrel לווה בשיעור של 9.7%, בהשוואה לשיעור של 2.8% עם טיפול נוגד-טסיות כפול עם Prasugrel.

באשר לחומרת הדימום, הטפול המשולש לוותה במדד חומרת דימום גבוה יותר, בהשוואה לטיפול נוגד-טסיות כפול שכלל Clopidogrel, עם יחס שיעורי היארעות מתוקן של 2.06.

מומחים בתחום כותבים כי גישות להפחתת הסיכון לדימומים בחולים עם תומכנים כליליים, הנדרשים לטיפול נוגד-קרישה, כוללות התערבות כלילית בגישה רדיאלית ושימוש ליבארלי בתרופות ממשפחת מעכבי תעלות מימן. מרבית הדימומים בחולים עם פרפור פרוזדורים, בין אם תחת קומדין או תחת נוגד-קרישה פומי, הם דימומים ממערכת העיכול.

JACC Cardiovasc Interv 2015

לידיעה במדסקייפ