התגובה התפקודית לטיפול ב-CRT (Cardiac Resynchronization Therapy) לאחר שנה אחת אינה שונה משמעותית בין חולים עם מחלת כליות ואלו ללא מחלת כליות, וזהו גורם מנבא בלתי-תלוי לשיעורי הישרדות טובים יותר בטווח הרחוק בחולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיים קשר בין הפרעה בתפקוד הכלייתי ובין עליה בשיעורי התחלואה והתמותה בחולי אי-ספיקת לב. אין נתונים רבים אודות היעילות התפקודית והקלינית של CRT.

במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את שיעור התגובה התפקודית ל-CRT בחולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי והקשר עם שיעורי התמותה בטווח הרחוק. המחקר כלל 179 חולים שהושתלו בין 2007 ועד 2010. שיעורי התגובה התפקודית ל-CRT (שהוגדרה כמדד מורכב על-סמך מדד תפקודי NYHA, מבחן הליכה בשש דקות ואיכות החיים),נבחנו בהשוואת חולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי ואלו ללא הפרעה בתפקוד הכלייתי (שהוגדרו לפי מדד eGFR נמוך מ-60mL/min/1.73m2 או מדד של 60 mL/min/1.73m2 ומעלה).

במהלך חציון מעקב של 4.2 שנים, 73 חולים (40%) הלכו לעולמם. חולים עם מדדי eGFR נמוכים היו מבוגרים יותר (72 שנים לעומת 64 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של מחלת לב איסכמית (75% לעומת 53%, p=0.003). שיעורי התגובה התפקודית לא היו שונים משמעותית בין חולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי ואלו ללא הפרעה בתפקוד הכלייתי (58% לעומת 69%, בהתאמה, p=0.14). למרות שיעורי תמותה כוללים גבוהים יותר בחולים עם מדדי eGFR נמוכים (53.8% לעומת 22.7%, p<0.001), נוכחות תגובה תפקודית לאחר שנה אחת בחולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי נותרה קשורה באופן בלתי-תלוי עם שיפור שיעורי ההישרדות בטווח הרחוק (יחס סיכון של 0.49, p=0.009).

לסיכום, תגובה תפקודית ל-CRT לאחר שנה אחת אינה שונה משמעותית בין חולים עם הפרעה תפקודית ואלו עם תפקוד כלייתי תקין זהו מדד בלתי-תלוי לשיעורי הישרדות טובים יותר בחולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי.

J Cardiovasc Electrophysiol. 2014;25(11):1188-1195

לידיעה במדסקייפ