מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology, עולה קשר רציף ובלתי-תלוי בין מדד FFR (Fractional Flow Reserve) ובין התוצאות הקליניות כך שבחולים עם מדדי FFR נמוכים יותר צפויה התועלת הרבה ביותר לרה-וסקולריזציה כלילית ואלו עם נגעים עם מדדי FFR גבוהים צפויים לתועלת אבסולוטית נמוכה יותר בעקבות התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מדד FFR הינו כלי מבוסס להנחיית הטיפול, אך החשיבות שלו בניבוי התוצאות הקליניות עם טיפול תרופתי לעומת רה-וסקולריזציה עדיין אינה ידועה. במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין הערך המספרי של מדד FFR ובין הפרוגנוזה של החולים, כאשר השערתם הייתה כי קיים קשר רציף בין הערך המספרי ובין התועלת של רה-וסקולריזציה.
החוקרים ערכו מטה-אנליזה של מחקרים שבחנו את הפרוגנוזה של חולים לאחר מדידת FFR.
מדגם המחקר כלל 9,173 נגעים (ברמת המחקר) ו-6,961 נגעים (ברמת המטופל), עם חציון מעקב של 16 ו-14 חודשים, בהתאמה. מהנתונים עולה כי חלה עליה באירועים הקליניים עם ירידה במדדי FFR וכי סך התועלת של רה-וסקולריזציה היה גדול יותר עם מדדי FFR בסיסיים נמוכים יותר. באשר לערך סף של FFR, החוקרים זיהו סף של 0.75-0.80, אם כי הסף היה מוגבל בשל ערפלנים לפי התוויה.
עוד זוהה קשר הפוך בין מדידדת FFR מיד לאחר הכנסת תומכנים ובין הפרוגנוזה (יחס סיכון של 0.86, p<0.001). גישת טיפול המבוססת על מדד FFR הובילו לרה-וסקולריזציה בשכיחות נמוכה בכ-50% בהשוואה לגישה המבוססת על אנטומיה, אך עם ירידה של 20% באירועים החריגים והקלה טובה יותר בהיקף של 10% באנגינה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי גישת רה-וסקולריזציה בהנחיית FFR הביאה להפחתה משמעותית בשיעור האירועים ולעליה בהקלה באנגינה עם שיעור פרוצדורות נמוך יותר, בהשוואה לגישה המבוססת על אנטומיה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!