מנתונים לאחר שנה ממחקר TVT (Transcatheter Valve Therapy) עולה כי 56% מהחולים שעברו TAVR (Transcathter Aortic Valve Replacement) שרדו ולא אושפזו בשנית לבית החולים מכל סיבה. שיעורי התמותה הכוללים לאחר שנה אחת עמדו על מעט למעלה מ-26%, ממצא העולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים.

שיעור האירועים המוחיים לאחר שנה אחת עמד על 3.6%, שיעור נמוך משמעותית בהשוואה לדיווחים קודמים. החוקרים מסבירים כי הגורם היחיד שנקשר עם סיכון מוגבר לאירועים מוחיים, מכל המשתנים שנבחנו, היה רק מין נקבה.

המחקר כלל קרוב ל-6,000 חולים, 19% מהם הוגדרו כלא-נתיחים.

בסיכומו של דבר, החוקרים זיהו עליה תלוית-גיל בשיעורי התמותה, כאשר בחולים מבוגרים יותר תועד סיכון גבוה יותר לתמותה, בהשוואה לחולים צעירים יותר לאחר פרוצדורות TAVR. הגיל הממוצע של החולים במאגר TVT עמד על 85 שנים, אם כי המאגר כלל גם חולים לאחר גיל 95 שנים.

במונחים של מאפייני החולה והפרוצדורה, החוקרים מדווחים כי בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית והפרעה בתפקוד הכלייתי תועד סיכון מוגבר לתמותה. הם זיהו עוד שיעורי תמותה גבוהים יותר משמעותית בחולים שעברו TAVR בגישה שאינה דרך עורק המפשעה. בדומה, בחולים בסיכון מוגבר תועד סיכון גבוה יותר לתמותה לאחר שנה אחת, בהשוואה לחולים בסיכון נמוך יותר, עם שיעורי תמותה של 40% בחולים עם מדד STS של מעל 15.

לדברי החוקרים, ממצאים אלו ישמשו לפתח מודלים לניבוי סיכון לרופאים וחולים המנסים לקבוע את גישת הטיפול האופטימאלית להיצרות חמורה של מסתם הוותין.

לאחר פרוצדורת TAVR, 61% מהחולים שוחררו לביתם ו-32% שוחררו למוסד לטיפול ממושך או מוסד שיקום. שיעורי התמותה באשפוז עמדו על 5.3% ושיעור האירועים המוחיים באשפוז עמד על 1.7%. בסיכומו של דבר, 1.4% מהחולים הועברו לניתוח לב פתוח.

החוקרים מציינים כי מהמדגם בסיכון גבוה ממחקר PARTNER-A, חלק מהחולים, כאשר בוחנים בקפדנות את מדדי STS, אינם בסיכון גבוה לניתוח לב פתוח. למרות זאת, שני מנתחים עדיין בחרו להמליץ לחולים עם פרוצדורת TAVR ולא טיפול ניתוחי.

מתוך כנס מדעי מטעם ה-American College of Cardiology

לידיעה במדסקייפ