בחולים עם פרפור פרוזדורים תחת טיפול ארוך-טווח בקומדין (Warfarin), הפרעה לטיפול התרופתי הביאה לעליה של יותר מכפליים בסיכון לתמותה או תרומבואמבוליזם במהלך 90 הימים הבאים. מהממצאים עולה החשיבות של הערכה זהירה ופרטנית של המאזן בין הסיכון לתרומבוזיס והסיכון לדימום לפני השהיית הטיפול בקומדין.
החוקרים מציינים כי חולים עם פרפור פרוזדורים לעיתים קרובות אינם מקפידים על נטילת הטיפול בקומדין, או מפסיקים את הטיפול בעקבות רושם להתייצבות קצב סינוס או בשל ניתוח.
במטרה לבחון את משמעות הדבר, החוקרים בחנו את הנתונים אודות קרוב ל-50,000 חולים שטופלו בקומדין בעקבות אשפוז בשל פרפור פרוזדורים בין השנים 1997-2008. כ-35,000 חולים הפסיקו את הטיפול למשך חציון של 36 ימים (72%), ותועדו 8,255 מקרי תמותה או אירועים תרומבואמבוליים (יעד הסיום המשולב) במהלך הפסקת הטיפול.
שיעורי ההיארעות נבחנו במרווחים עוקבים של 90 ימים מהפסקת הטיפול והדגימו צבר מוקדם של מקרים. באופן ספציפי, תועדו 2717 מקרים במהלך תשעים הימים הראשונים, שתורגמו לשיעורי היארעות של 31.6 ל-100 שנות-מטופל. במהלך שלושת המרווחים של 90 ימים, תועדו 835, 500 ו-427 אירועים, עם שיעורי היארעות מקבילים של 17.7, 12.3 ו-11.4 אירועים ל-100 שנות-מטופל.
מהשוואת שיעור האירועים במהלך שלושת המרווחים הראשונים של 90 ימים למרווח הרביעי, החוקרים חישבו כי יחס שיעורי ההיארעות לתוצא הסיום המשולב במהלך 90 הימים הראשונים להפסקת הטיפול עמד על 2.5 .
לאור הממצאים, החוקרים מסכמים וכותבים כי הפסקת הטיפול בקומדין היא דבר נפוץ ומביאה לעליה חדה בהיארעות תרומבואמבוליזם או תמותה לאחר הפסקת הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!