מתוצאות סקר European CRT Survey, שפורסמו במהדורת ינואר של כתב העת European Journal of Heart Failure, עולה כי עם CRT-D (Cardiac  Resynchronization Defibrillator) התוצאות טובות יותר, בהשוואה לטיפול ב-CRT-P (Cardiac Resynchronization Pacing) בלבד, באוכלוסיות חולים שלא זכו לייצוג הולם במחקרים קודמים.

מתוצאות הסקר עולה כי פרפור פרוזדורים, רמה תפקודית נמוכה יותר לפי סולם NYHA ואתיולוגיה איסכמית מלווים בשיעורי הישרדות נמוכים יותר. בקרב נשים שלקחו חלק בסקר התוצאות היו טובות יותר מבגברים, ובחולים עם CRT-D שיעורי ההישרדות היו טובים יותר, עם איזון טוב יותר של התסמינים, בהשוואה לטיפול ב-CRT-P.

מהסקר עולה כי קבוצה של חולים המייצגת את אלו עימם נפגשים במסגרת הטיפול הרפואי, שטופלו ב-CRT חשו שיפור בתסמיניהם, בהשוואה למצב טרם ההשתלה. מתוצאות אלו עולה כי התועלת של CRT שתועדה במחקרים קליניים אקראיים, קיימת גם בטיפול השגרתי.

אעפ”י שהסקר כלל חולים שהיו מבוגרים וחולים יותר, בהשוואה לאוכלוסיות החולים שלקחו חלק במחקרים המרכזיים להערכת CRT, דוגמת CARE-HF ו-COMPANION, מהסקר עולה כי דמיון בשיעורי האשפוז וההישרדות בחולים עם אי-ספיקת לב בדרגה תפקודית 3-4 לפי סולם NYHA.

לדברי החוקרים, למרות שבמחקר הסיכוי להשתלת CRT-P בנשים שלקחו חלק במחקר היה גבוה יותר מהשתלת CRT-D, והן היו מבוגרות יותר מגברים, שיעורי התמותה באוכלוסיה זו היו נמוכים יותר. ממצא זה עשוי להעיד על שכיחות נמוכה יותר של מחלת לב איסכמית בנשים. במחקר CARE-HF מצאו החוקרים כי מחלת לב איסכמית מנבאת תוצאות פחות טובות בחולי אי-ספיקת לב, קשר שאושר בסקר הנוכחי. מחקרים אקראיים שערכו השוואה בין ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) ובין CRT-D הדגימו גם כן עדיפות ל-CRT בנשים, אך ההשפעות של CRT-D ו-CRT-P על התמותה היו דומות בגברים ובנשים הן במחקר CARE-HF והן במחקר COMPANION. על-סמך הסקר הנוכחי לא ניתן לקבוע אם התוצאות העדיפות בנשים משקפות תוצאות טובות יותר ל-CRT או פרוגנוזה אינטרינזית טובה יותר בנשים.

גיל לא זוהה בסקר כגורם משמעותי בהשפעתו על התוצאות לאחר שנה-אחת בחולים שני סוגי מכשירי ה-CRT. ייתכן כי ל-CRT תועלת רבה יותר בקשישים, אך ממצא זה לא זוהה במחקרים אקראיים.

הסקר כלל למעלה מ-2,400 משתתפים לאחר השתלת CRT מוצלחת ב-141 מרכזים ב-13 מדינות. הסקר נערך בין נובמבר 2008 ועד יוני 2009. 2111 משתתפים היו במעקב למש 9-15 חודשים. האוכלוסייה כללה קבוצות חשובות שלא זכו לייצוג מספק במחקרים אקראיים ומבוקרים, כמו נשים, קשישים, ואלו עם השתלת התקן קודמת, פרפור פרוזדורים, חולים עם מקטע QRS של מעל 120 מילישניות. בנוסף לתועלת על שיעורי התמותה והאשפוזים בעקבות התקנים אלו, מדיווחי המטופלים עולה כי 81% מהם חשו כי חל שיפור בתסמיניהם ורק 4% דיווחו על החמרה.

הסקר האירופאי כלל 544 חולים (23%) עם פרפור פרוזדורים, שבדומה לחולים עם CRT-P במחקרים אקראיים, היו מבוגרים יותר, עם שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים יותר. מהמחקרים הקליניים עולות עדויות סותרות באשר לשאלה אם לפרפור פרוזדורים מידע פרוגנוסטי בלתי-תלוי לאחר תיקון להבדלים בגיל ותסמינים. ממחקר COMET עולה כי הופעה חדשה של פרפור פרוזדורים מלווה בעליה בשיעורי התמותה.

למעט עליה קלה בשיעורי התמותה בחולים עם RBBB, מורפולוגיה ומשך מקטע QRS, או נוכחות קצב חדרי מקוצב  לא השפיעו על תוצאות הטיפול בסקר. בחולים עם מקטע QRS של מתחת ל-130 מילי-שניות נרשמה שכיחות מוגברת של מחלת לב איסכמית ופרפור פרוזדורים. במחקר RAFT מצאו החוקרים כי רק בחולים עם קטע QRS של מעל 150 מילי-שניות או באלו עם LBBB נרשמה תועלת להתקן CRT-D. בחולים עם מקטע QRS ארו יותר צפויה פרוגנוזה גרועה יותר, לכן את מממצאי הסקר לפיהם אין קשר בין מקטע QRS ארוך יותר ובין תוצאות פחות טובות ניתן לפרש כתגובה גדולה יותר באלו עם משך QRS ארוך יותר.

החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים להשוואה בין CRT-P ו-CRT-D בחולים עם פרפור פרוזדורים ובחולים ללא עליה משמעותית במשך מקטע QRS.

Eur J Heart Fail 2012; 14:61-73

לידיעה במדסקייפ