מסקירה חדשה עולה כי הסיכון לסיבוכים לאחר השתלת ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) נוטה להיות גבוה יותר בחולים עם מחלות רקע, דוגמת חולים עם אנגינה ואלו הנוטלים תרופות אנטי-אריתמיות. סיבוכים לאחר השתלה נפוצים יותר בתנאי ניסיון מועט בתחום.
החוקרים מדווחים כי בקרב חולים לאחר השתלת ICD ב-18 מרכזים לבביים באונטריו, סיבוכים תועדו בכאחד מכל 25 מטופלים.
לדברי החוקרים, כאשר רבים שוקלים את הסיבוכים הכרוכים, עולים תחילה סיבוכים מכאניים הקשורים לניתוח, דוגמת המטומה או פרפורציה. בפועל, חלק גדול מהסיבוכים הללו נובעים מניתוח מינורי בקשישים עם מחלות רקע. בחולים אלו גם פרוצדורה מינורית, דוגמת השתלת ICD, עשויה להביא להחמרה במצב הבריאותי ואשפוזים בבתי חולים. הפרוצדורה עשויה לעודד התפתחות הפרעות קצב אחרות, דוגמת פרפור פרוזדורים.
מדגם המחקר כלל 1081 חולים לאחר החלפת ICD. מבין 5176 החולים בהם הושתל ICD בין פברואר 2007 ועד אוגוסט 2009, החלפת ICD בוצעה ב-1081 (20.8%). 4.3% מהחולים פיתחו סיבוכים בתוך 45 ימים, כאשר 2.6% פיתחו סיבוכים מג’וריים, הנפוצים בהם היו זיהום, רביזיה של הלידים, סערה חשמלית ובצקת ריאות. סיבוכים מינוריים אירעו ב-2.3% מהחולים, כאשר הנפוצים היו זיהום בחתך או המטומה בכיס הקוצב.
מניתוח הממצאים עולה כי דרגת CCS (Canadian Cardiovascular Society) וכל ניתוח קודם היו קשורים בסיכון מוגבר להתפתחות סיבוכים מג’וריים, בעוד שנפח רופאים נמוך וטיפול בתרופות אנטי-אריתמיות לווה בסיכון מוגבר לסיבוכים מינוריים. מערכות מורכבות יותר, דוגמת CRT-D (Cardiac Resynchronization Therapy-Defibrillator) והוספת לידים, כמו גם נפח פרוצדורות נמוך, לוו בסיכון מוגבר לסיבוכים.
על-בסיס הממצאים, סיבוכים מג’וריים לוו בסיכון מוגבר לתמותה לאחר 45, 90 ו-180 ימים.
החוקרים סבורים כי מחקרים מסוג זה והממצאים עשויים לסייע בהדרכת הרופאים והחולים, ולהתאים את ההחלטות הטיפוליות בכל מקרה לגופו.
Circulation: Arrhythmia and Electrophysiology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!