חוקרים מגרמניה מדווחים במאמר חדש שפורסם ב- Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism עולה כי בחולים עם אקרומגליה לא-מאוזנת קיים סיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולארית, אך איזון המחלה מפחית את הסיכון הנ”ל.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אקרומגליה מלווה בייצור-יתר כרוני של הורמון גדילה ו-IGF-1 (Insulin-like Growth Factor) ומלווה בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה קרדיווסקולארית וצרברווסקולארית.
במחקר הנוכחי לקחו חלק 133 חולים עם אקרומגליה פעילה ו-665 ביקורות תואמות בגיל ומין. המשתתפים לקחו חלק במחקר תצפיתי להערכת הבטיחות והיעילות של Pegcisomant לטיפול באקרומגליה (כל המשתתפים לא הגיבו לטיפולים קודמים).
שכיחות יתר לחץ דם הייתה גבוהה יותר בגברים (63%) ונשים (71%) עם אקרומגליה, בהשוואה לגברים (42%9 ונשים (42%) ללא אקרומגליה (p=0.001). גם סוכרת הייתה נפוצה יותר משמעותית בקבוצת החולים (30.8% בגברים ו-44.1% בנשים), בהשוואה לביקורות (16.6% בגברים ו-9.1% , בהתאמה).
שכיחות היפרליפידמיה, כולסטרול כולל, HDL ו-LDL הייתה נמוכה יותר בחולים עם אקרומגליה, בהשוואה לביקורות.
מדד סיכון פרמינגהם היה גבוה יותר בחולים עם אקרומגליה (ממוצע של 13.6), בהשוואה לביקורות התואמות (ממוצע של 10.6, p<0.001), אך ההבדל היה מוגבל לנשים.
מניתוח סטטיסטי עולה כי לחץ דם סיסטולי מוגבר והיסטוריה של סוכרת היו נפוצים יותר בחולים עם אקרומגליה, בעוד שרמות HDL LDL גבוהות ועישון בהווה היו נפוצים יותר בקבוצת הביקורת.
במהלך 12 חודשי המעקב אחר 62 חולי אקרומגליה, שינויים משמעותיים כללו ירידה במדדי IGF-1 (מ-1.7 ל-0.9 גבול עליון של הנורמה), בלחץ הדם הסיסטולי (מ-141 ל-135 מ”מ כספית), ברמות HbA1c (מ-6.3% ל-6.0%), ומדד סיכון פרמינגהם (מ-13.9 ל-11.3), וכן עליה באחוז החולים עם סיכון נמוך לפי מדד סיכון פרמינגהם (מ-38.7% ל-50.0%).
איזון אקרומגליה הוביל לשיפור מובהק בגורמי סיכון קרדיווסקולאריים ולירידה במדד סיכון פרמינגהם, הן בגברים והן בנשים, עדות לסיכון מופחת למחלת לב כלילית. הדבר היה בולט ביותר בחולים עם התנרמלות מלאה של רמות IGF-1.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי מעבר לטיפול במחלות רקע, חשוב לאזן את החולים עם אקרומגליה במטרה לצמצם את הסיכון להתפתחות מחלת לב כלילית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!