במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Society of Hospital Medicine דנו מומחים בחשיבות הימנעות ממתן ריכוז חמצן גבוה לחולים המחוברים למכונת הנשמה, נושא אשר נבחן במספר מחקרים בעבר.

למרות שהסברה היא כי בני אדם פיתחו מנגנוני הגנה כנגד תת-חמצן בדם (היפוקסיה), אך לא כנגד עודף חמצן בדם (היפרוקסיה), אין נתונים רבים בספרות הרפואית אודות מתן ריכוז חמצן עודף במסגרת הטיפול בחמצן. בבתי הספר לרפואה מלמדים את הרופאים לעתיד לתת חמצן לחולים עם כאבי חזה וחשד לתסמונת כלילית חדה וכך היה עד שנתונים לאחרונה הציעו כי שימוש ליבראלי בחמצן עלול להזיק לחולים.

במחקר שכלל 434 חולים ביחידות טיפול נמרץ, פרוטוקול שמרני למתן טיפול בחמצן נבחן אל מול טיפול קונבנציונאלי בחמצן. המחקר הופסק מאחר ושיעורי התמותה היו נמוכים משמעותית בקרב החולים בקבוצת הטיפול השמרני, בהשוואה לאלו בזרוע הטיפול הסטנדרטי. מחקרים רטרוספקטיביים שפורסמו לאחר מכן המשיכו לתמוך בתועלת של שימוש שמרני בחמצן.

במחקר עוקבה רב-מרכזי שכלל 120 בתי חולים בארצות הברית בין השנים 2001 ועד 2005, החוקרים דיווחו כי עודף חמצן לאחר החייאה מלווה בעליה בתמותה באשפוז, אשר עמדו על 63% בחולים עם היפרוקסיה לעומת 57% באלו עם היפוקסיה ו-45% באלו עם ריכוז חמצן תקין.

לאחרונה, חוקרים מאוסטרליה וניו-זילנד בחנו גישה שמרנית לעומת גישה ליבראלית למתן חמצן ל-965 חולים מונשמים ומצאו כי לא היו הבדלים במספר הימם בהם החולים היו מחוברים למכונת הנשמה או בשיעורי התמותה לאחר 180 ימים. עם זאת, מניתוח הנתונים לפי תתי-קבוצות עלה כי בחולים עם אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית תועדו יותר ימים ללא-מנשם (21 לעומת 0 ימים), שיעורי תמותה נמוכים יותר (43% לעומת 59%) וליקוי תפקודי קל יותר (55% לעומת 68%) עם גישה שמרנית לטיפול בחמצן.

ממצאי המחקר העידו כי לגישה שמרנית לטיפול בחמצן לא היה ערך מוסף בהשוואה לטיפול סטנדרטי בחמצן, אך ייתכנו יתרונות בחולים בסיכון עקב היפרוקסיה, כאשר דרושים מחקרים נוספים בנושא.

המומחים מסבירים כי מחקרים בעתיד יידרשו לבחון כיצד לקבוע יעד חמצון מסוים וכיצד להשיג מטרה זו בכל קבוצת חולים. בינתיים, להערכתם יש להימנע מטיפול עודף בחמצן.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-Society of Hospital Medicine

לידיעה במדסקייפ