בחולים מאושפזים עם COVID-19 עם עדות להיפוקסיה ודלקת סיסטמית, טיפול ב-Tocilizumab (אקטמרה) הוביל לשיפור שיעורי ההישרדות ותוצאים קליניים אחרים. התועלת הנ”ל תועדה ללא תלות בהיקף התמיכה הנשימתית והצטרפה לתועלת של הטיפול בסטרואידים בחולים אלו.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את השפעות הטיפול ב-Tocilizumab במבוגרים שאושפזו בשל COVID-19 עם היפוקסיה ודלקת סיסטמית. המחקר האקראי, מבוקר, בתווית-פתוחה בחן מספר טיפולים אפשריים בחולים שאושפזו עם COVID-19 בבריטניה. כל המשתתפים במחקר אובחנו עם היפוקסיה (רוויון חמצן באוויר חדר מתחת ל-92%) והיו עם עדות לדלקת סיסטמית (ריכוז CRP של 75 מ”ג/ליטר ומעלה) וחולקו באקראי ביחס 1:1 לטיפול סטנדרטי בלבד או טיפול סטנדרטי עם מתן תוך-ורידי של Tocilizumab במינון של 400-עד-800 מ”ג. מנה שניה ניתנה לאחר 12-24 שעות במידה ולא חל שיפור במצבו של החולה. התוצא העיקרי היה שיעורי התמותה לאחר 28 ימים.
מדגם המחקר להערכת Tocilizumab כלל 4,116 מבוגרים מבין 21,550 משתתפים במחקר RECOVERY. מבין המשתתפים במחקר, 3,385 חולים (82%) קיבלו טיפול בסטרואידים סיסטמיים.
מהנתונים עולה כי 621 מבין 2,022 משתתפים (31%) בזרוע הטיפול ב-Tocilizumab ו-729 מבין 2,094 החולים (35%) בזרוע הטיפול הסטנדרטי הלכו לעולמם בתוך 28 ימים (יחס סיכון של 0.85, p=0.0028).
החוקרים מדווחים כי תועדו תוצאות עקביות בכל תתי הקבוצות של חולים במחקר, כולל חולים שקיבלו טיפול סיסטמי בסטרואידים. בקרב חולים בזרוע הטיפול ב-Tocilizumab תועד סיכוי גבוה יותר להשתחרר מבית החולים בתוך 28 ימים (57% לעומת 50%; יחס סיכון של 1.22, p<0.0001).
בקרב חולים שלא חוברו למכונת הנשמה בתחילת המחקר, הטיפול ב-Tocilizumab לווה בסיכון נמוך יותר לתוצא משולב של הנשמה מלאכותית או תמותה (35% לעומת 42%; יחס סיכון של 0.84, p<0.0001).
ממצאי המחקר תומכים בתועלת של Tocilizumab בטיפול בחולים מאושפזים עם COVID-19 עם עדות להיפוקסיה ודלקת סיסטמית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!