חוקרים מצרפת מזהירים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת JACC, על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי למרות הדמיון הרב בין אפינפרין ונוראפינפרין, ישנם הבדלים משמעותיים בין השניים כאשר ניתנים לטיפול בהלם קרדיוגני.
החוקרים ביקשו לערוך השוואה במסגרת מחקר פרוספקטיבי, כפל-סמיות, רב-מרכזי ואקראי, את היעילות והבטיחות של אפינפרין ונוראפינפרין בחולים עם הלם קרדיוגני לאחר אוטם לבבי חד. תוצא היעילות העיקרי היה השינוי באינדקס הלבבי, ותוצא הבטיחות העיקרי היה הופעת הלם קרדיוגני עמיד לטיפול, שהוגדר בנוכחות תת לחץ דם ממושך, תת-זילוח של איבר מטרה וערכי לקטט מוגברים בדם, עם מינוני וזופרסורים ויונוטרופים גבוהים.
החוקרים חילקו באקראי 57 חולים לשתי קבוצות, אפינפרין ונוראפינפרין. באשר לתוצא היעילות העיקרי, השינוי באינדקס הלבבי היה דומה בין שתי הקבוצות מתחילת המחקר ועד לאחר 72 שעות. באשר לתוצא הבטיחות העיקרי של המחקר, ההיארעות המוגברת של הלם עמיד לטיפול בקבוצת הטיפול באפינפרין (37%, 10 מבין 27 חולים), בהשוואה לטיפול בנוראפינפרין (7%, 2 מבין 30 חולים) הוביל לסיום מוקדם של המחקר.
קצב הלב עלה משמעותית עם אפינפרין מהשעה השנייה עד לאחר 24 שעות, בעוד שבקבוצת הטיפול בנוראפינפרין נותר ללא שינוי. מספר שינויים מטבוליים נטו לרעת הטיפול באפינפרין, בהשוואה לנוראפינפרין, כולל עליה בחמצת לקטית בין השעה השנייה לשעה ה-24 לטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם הלם קרדיוגני משנית לאוטם חד של שריר הלב, השימוש באפינפרין, בהשוואה לנוראפינפרין, לווה בהשפעה דומה על הלחץ העורקי ואינדקס לבבי ובהיארעות גבוהה יותר של הלם קרדיוגני.
JACC 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!