מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Critical Care Medicine, עולה כי התוצאות ארוכות הטווח היו גרועות יותר בחולים ששרדו לאחר אשפוז ביחידת טיפול נמרץ בשל אלח-דם ובהם בוצעה החייאת לב-ריאה במהלך האשפוז, בהשוואה לאלו שלא נדרשו למאמצי החייאה, עם זאת הסיכון המוגבר לתמותה פחת שנתיים לאחר השחרור.
במסגרת המחקר הרטרוספקטיבי ביקשו החוקרים לבחון את שיעורי ההישרדות ארוכי הטווח של חולים ששרדו אשפוז ביחידת טיפול נמרץ עקב אלח-דם לאחר החייאת לב ריאה באשפוז. הנתונים נאספו ממאגר Taiwan’s National Health Insurance Research Database.
מדגם המחקר כלל 272,897 חולים מאושפזים ביחידות טיפול נמרץ עם אלח-דם בין השנים 2000-2010. החולים ששרדו עד לשחרור מבית החולים נכללו במחקר. התוצאות לאחר שחרור חולים שאושפזו בשל אלח-דם ונדרשו להחייאת לב-ריאה במהלך האשפוז נבחנו אל מול התוצאות בחולים שלא נדרשו להחייאה.
3,207 חולים שאושפזו עקב אלח-דם ובהם בוצעה החייאת לב-ריאה שרדו עד לשחרור מבית החולים. שיעורי ההישרדות הכוללים שנה, שנתיים וחמש שנים לאחר ההחייאה עמדו על 28%, 23% ו-14%, בהתאמה. בהשוואה לחולים ששרדו אלח-דם ללא צורך בהחייאה, אלו ששרדו אלח-דם ונדרשו להחייאה היו בסיכון גדול יותר לתמותה מכל-סיבה לאחר השחרור (יחס סיכון של 1.38). הבדל זה בסיכון לתמות פחת לאחר שנתיים (יחס סיכון של 1.11).
מניתוח רב משתנים עלה כי גורמי סיכון בלתי-תלויים לתמותה לאחר החייאת לב-ריאה כללו מין זכר, גיל מבוגר, טיפול במרכז לא-רפואי, מדד Charlson Comorbidity Index גבוה יותר, מחלת כליות כרונית, ממאירות, זיהום נשימתי, טיפול בתכשיר וזואקטיבי וטיפול כלייתי חליפי במהלך השהות ביחידת טיפול נמרץ.
Crit Care Med. 2016;44(6):1067-1074
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!