במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי הגבלת צריכה קלורית מפחיתה את רמות הסוכר בדם, את הדרישה לאינסולין ומביא לשיפור תוצאות התפקוד הכלייתי בחולים מבוגרים במצב קריטי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יעד הצריכה הקלורית ההולם בחולים מבוגרים במצב קריטי אינו ברור. הם בחנו את ההשפעה של הגבלת קלוריות שאינם חלבונים בהשוואה להזנה אנטרלית סטנדרטית, על שיעורי התמותה לאחר 90 ימים של חולים מבוגרים במצב קריטי, תוך הקפדה על ההמלצות לצריכת חלבונים בשתי הקבוצות.
מדגם המחקר כלל 894 חולים במצב קשה משבעה מרכזים רפואיים, עם אשפוזים בשל מחלות רפואיות, כירורגיות או טראומה. המשתתפים חולקו באקראי להגבלת צריכה קלורית (40-60% מסך הדרישה הקלורית) או הזנה אנטרלית סטנדרטית (70-100%) למשך עד 14 ימים תוך הקפדה על צריכת חלבונים דומה בשתי הקבוצות. תוצא הסיום העיקרי היה שיעורי התמותה לאחר 90 ימים.
המאפיינים הבסיסיים היו דומים בשתי הקבוצות; 96.8% מהמשתתפים נדרשו להנשמה מכאנית. במהלך תקופת ההתערבות, בקבוצת ההתערבות הצריכה הקלורית הממוצעת הייתה קטנה יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת (835 לעומת 1,299 קילו-קלוריות ביום, p<0.001). צריכת החלבונים הייתה דומה בשתי הקבוצות (57 גרם ליום ו-59 גרם ליום). שיעורי התמותה לאחר 90 ימים היו דומים: 121 מבין 445 החולים בקבוצת ההתערבות (27.2%) ו-127 מבין 440 החולים בקבוצת הביקורת (28.9%) (סיכון יחסי של 0.94 עם הגבלת הצריכה הקלורית, p=-0.58).
לא תוארו אירועים חריגים חמורים; לא תועדו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בכל הנוגע לאי-סבילות להזנה, שלשולים, זיהומים שנרכשו ביחידת טיפול נמרץ או משך האשפוז ביחידת טיפול נמרץ או בבית החולים.
לסיכום, הזנה אנטרלית המספקת כמות מתונה של קלוריות שמקורן אינו בחלבונים לחולים במצב קריטי לא הביאה לשיפור שיעורי התמותה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!