מחקר חדש שכלל למעלה מ-400,000 מקרים יוצא כנגד המנהג הישן של מתן טיפול באפינפרין במסגרת החייאת לב-ריאה עקב דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, לפחות באופן בו הטיפול ניתן כיום.

בסקירה שכללה מאגר ארצי גדול של מקרי דום לב מחוץ לכותלי בית החולים בין השנים 2005-2008 ביפן נכללו 417,188 מבוגרים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, מהם, כ-15,000 קיבלו טיפול באפינפרין טרם הגעתם לבית החולים.

בקבוצת המטופלים באפינפרין טרם ההגעה לבית החולים תועד סיכוי גבוה בהרבה לחזרה לזרימת דם עצמונית טרם ההגעה לבית החולים, בהשוואה ליתר החולים שלא קיבלו את הטיפול התרופתי. עם זאת, מהנתונים עולה כי התוצאות היו הרבה יותר גרועות לאחר חושד אחד: שיעורי ההישרדות שלהם היו נמוכים במחצית והישרדות עם תפקוד מוחי תקין או ליקוי קל בלבד היו גבוהים בלמעלה משני-שליש (p<0.001).

לאור הנתונים המעידים על השפעה טובה בטווח הזמן הקצר אך גרועה הרבה יותר בטווח הזמן הארוך בעקבות טיפול באפינפרין במקרה של דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, סבורים החוקרים כי נראה שהטיפול עשוי להציל את הלב אך לא את המוח.

העדויות לתוצאות חיוביות בשלב מוקדם וגרועות לאחר חודש הופיעו בשני ניתוחים מבוקרים של הנתונים; ניתוח רב-משתנים שכללה נתונים דמוגרפים, גיאוגרפים ומשתנים הנוגעים לטיפול; וניתוח נוסף על אותם משתנים והתאמה בין החולים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי אעפ”י שקודם לכן נראה היה כי מסיבות אתיות אין אפשרות לערוך מחקר אקראי ומבוקר להערכת מתן אפינפרין עקב דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, כעת נראה שנדרש מחקר מסוג זה. עד לפרסום תוצאות מחקר דפיניטיבי בנושא, על הצוותים המטפלים לשקול היטב אם יש הצדקה להמשך מתן אפינפרין במקרים אלו.

JAMA 2012; 307:1161-1168

לידיעה במדסקייפ