מנתוני מחקר BRIGHT עולה כי קיימת ירידה רבה יותר ברמת ה-A1c עם אינסולין טוג’או לעומת טרגלודק בחולי סוכרת מסוג 2 בגילאי 70 שנים ומעלה, אך עם  סיכון דומה לאירועי היפוגליקמיה בין שני התכשירים.  בגילאי ה-65 ומעלה שני התכשירים הובילו לירידה דומה בריכוז המוגלובין מסוכרר.

מחקר BRIGHT הינו המחקר האקראי הראשון להשוואה ראש-בראש של יעילות ובטיחות הדור השני של תכשירי אינסולין בזאלי, ממצאי המחקר העידו על שיעורים דומים של היפוגליקמיה עם שני הטיפול במהלך 24 שבועות המחקר, אך ההיארעות הייתה נמוכה יותר עם טיפול בטוג’או במהלך 12 השבועות הראשונים למחקר.  כעת ביקשו החוקרים לבחון את ההבדלים בירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר והסיכון להיפוגליקמיה בין אינסולין טוג’או וטרגלודק בקשישים בגילאי 65 שנים ומעלה ובאלו בגילאי 70 שנים ומעלה עם סוכרת מסוג 2.

מדגם המחקר כלל 929 משתתפים אשר חולקו לאחת משתי זרועות הטיפול; מבין אלו, 333 חולים היו בגילאי 65 שנים ומעלה ו-161 היו בגילאי 70 שנים ומעלה.

החוקרים זיהו הטרוגניות של השפעת הטיפול בין אלו מתחת לגיל 70 ואלו בגילאי 70 שנים ומעלה (p=0.0087). הירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר הייתה דומה בין קבוצות הטיפול בחולים מתחת לגיל 70 שנים, אך באלו בגילאי 70 שנים ומעלה תועדה ירידה גדולה יותר בהמוגלובין מסוכרר עם טיפול באינסולין טוג’או, בהשוואה לאינסולין טרגלודק.

שיעורי היארעות אירועי היפוגליקמיה מאושרת (ריכוז סוכר של 70 מ”ג/ד”ל ומטה) היו דומים בשתי קבוצות הטיפול לאורך כל קבוצות הגיל, וזאת למרות איזון טוב יותר בקבוצת הטוג’או.

ממצאים אלו מרמזים כי אינסולין טוג’או עשוי לשמש אפשרות טובה יותר לטיפול בקשישים אשר נמצאים בסיכון מוגבר להיפוגליקמיה. 

מתוך כנס ה-ADA