עד כה, החוקרים חוקרים בעולם הסוכרת סברו כי תפקוד הלבלב ביצירת האינסולין אצל סוכרתיים מסוג 1 מסתיים כעבור אומדן של שנתיים. החודש פרסם  ירחוןDIABETOLOGIA      שני מחקרים חשובים שהראו כי לא כך הדבר. המחקרים בדקו  יכולת הפרשת אינסולין על ידי מדידת החלבון    C PEPTIDE ,שהוא חלק ממולקולות האינסולין ובאמצעותו ניתן למדוד את יכולת תפקוד תאי הבטה של הלבלב.

במחקר, בו השתתפו כ-74 מתנדבים שאובחנו בגיל ממוצע של 16 שנה עם משך מחלה של 30 שנה בממוצע, נמצא כי כמויות קטנות של אינסולין עדיין קיימות אצל כ-73% מהמשתתפים.

המחקר למעשה בדק את יכולת פעילות הלבלב באמצעות העמסת אוכל מעורב (Mixed Meal ), המכיל כמות פרופורציונאלית של גלוקוז, חלבון ושומנים.

מחקר אחר באותו המגזין, בדק כיצד יתכן כי הלבלב חוזר לפעילות לאחר פרק זמן ארוך כל כך. התשובה לכך טרם פוענחה, אך יתכן כי חלק מהתאים “מתחמק” או מוגן בפני ההתקפה האימונולוגית שגורמת להרס תאי הלבלב בסוכרת מסוג 1, או שלאורך הזמן נוצרים תאים חדשים.

השלכותיו הקליניות והתפתחות סיבוכים מאוחרים של מחקר זה עדיין לא ברורים.

כמו גם, האם אנו יכולים לטפל באותם תאי בטא המייצרים אינסולין, ולחזקם בעזרת תרופות פרמקולוגיות דוגמת  תרופות מקבוצת האינקרטינים. ?

בנוסף, לא ידוע האם הטיפול האינטנסיבי בסוכרתיים מסוג 1 בתחילת מחלתם יכול להשפיע על כך שיחיו תקופה ארוכה יותר. בימים אלו, מתבצע בישראל מחקר על טיפול משולב של אינסולין ואגוניסט של 1 GLP , היכול להביא גם כן להארכת תפקודם של תאי בטא המייצרים אינסולין ולהשפעה על סיבוכים מאוחרים.

הכותב הוא אנדוקרינולוג מומחה לסוכרת במרכז DMC לטיפול בסוכרת, והיועץ הרפואי של האגודה לסוכרת נעורים בישראל.