ע”פ מחקר המתפרסם לאחרונה ב-Diabetes Technol Ther
החלפת הטיפול באינסולין glargine (לנטוס) באמצעות שימוש במזרק ובקבוקון לשימוש בעט הזרקה מסוג סולוסטאר בחולי סוכרת סוג 2 הייתה קשורה בהיענות טיפול גבוהה יותר, ותוצאות קליניות וכלכליות בהתאם.
החוקרים ביקשו להעריך את ההבדלים בשימוש בין שיטות מתן אינסולין הלנטוס באמצעות נתוני “העולם האמיתי”. המחקר היה רטרוספקטיבי והתבסס על נתוני מימוש המירשמים במערכת המידע IMPACT של סולט לייק סיטי ביוטה, ארה”ב).
מטופלים בוגרים עם סוכרת סוג 2 המטופלים בלנטוס עברו הערכה, ונאסף מידע קליני וכלכלי למשך שנה אחד שבו נעשתה השוואה בין מטופלים אשר הועברו משיטת המזרק לסולוסטאר, לבין מטופלים שהמשיכו את הטיפול עם המזרק.
מטופלים מכל קבוצה הושוו ביניהם תוך שימוש במדד השוואה לצורך יצירת המדגם.
בסה”כ זוהו 3,893 מטופלים מתאימים להשוואה (665 שעברו לסולוסטאר ו-3228 שהמשיכו עם המזרק) . בוצעה התאמה בין 603 מטופלים בכל קבוצה לצורך ביצוע ההשוואה של הפרמטרים השונים.
המאפיינים של המשתתפים במדגם בשתי הקבוצות היו דומים בתחילת המחקר. לאחר שנת טיפול אחת, נמצאה היענות טיפול גבוהה יותר בקבוצת הסולוסטאר (65.3% לעומת 49.8% , p<0.0001) .
יחס רכישת התרופות היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת הסולוסטאר (0.79 לעומת 0.76, p=0.0173) .
שימוש באינסולין ושליטה גליקמית היו דומים בין שתי הקבוצות. צריכת משאבי בריאות וסך עלויות הטיפול היו גם דומות בין שתי הקבוצות.
עלות הרכישה הגדולה יותר בקבוצת הסולוסטאר קוזזה בשל עלויות טיפול אחרות בסוכרת, הן במסגרת קהילתית והן במסגרת אישפוזית.
החוקרים מסכמים שהחלפה מממזרק רגיל לעט הזרקה סולוסטאר נמצאה כמשפרת היענות והתמדה בטיפול, וכמשיגה תוצאות קליניות וכלכליות דומות למטופלים הממשיכים לקבל אינסולין לנטוס באמצעות מזרק.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!