נטייה גנטית לשינה במשך חמש שעות בלילה, או פחות מכך, מלווה בסיכון גבוה יותר משמעותית להתפתחות דיכאון בשלב מאוחר יותר, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Translational Psychiatry. עם

החוקרים התבססו על נתוני מחקר ELSA (או English Longitudinal Study of Ageing), מחקר עוקבה פרוספקטיבי של מדגם מייצג של מטופלים בבריטניה (גיל ממוצע של 65 שנים), שעברו הערכה דו-שנתית. במסגרת המחקר נאספו נתונים אודות משך השינה ודיכאון באמצעות ביקורי בית של אחיות וראיונות אישיים בסיוע-מחשב עם נתונים שנאספו בין 2004 עד 2008, כאשר החל איסוף נתונים גנטיים.

באמצעות נתוני GWAS (או Genome-Wide Association Studies) ממאגר UK Biobank החוקרים יצרו מדד פוליגני לחיזוי הסיכון הגנטי של כל משתתף לאורך תקופה ממוצעת של שמונה שנים למחלה, משך שינה כולל, משך שינה קצר (עד 5 שעות בלילה), משך שינה ארוך (9 שעות שינה ומעלה) ודיכאון.

ניתוח הנתונים כלל שני מדגמים; אחד שכלל 6,521 מבוגרים במטרה לקבוע את החשיבות של שינה על דיכאון בעת המעקב והשני כלל 6,070 מבוגרים במטרה לקבוע את החשיבות של דיכאון על שינה דפוסי שינה תת-אופטימאליים.

לאחר תקנון למשתנים שונים, כולל גיל ומין, כל עליה של סטיית תקן אחד במדד הפוליגני למשך שינה קצר לווה בעליה של 14% בסיכון להתפתחות דיכאון במהלך המעקב (יחס סיכויים של 1.14, p=0.008). לא תועד קשר מובהק סטטיסטית בין המדד הפוליגני למשך שינה או משך שינה ארוך (P=0.54) ובין הופעת דיכאון.

לא תועד קשר מובהק סטטיסטית בין מדד פוליגני לדיכאון ובין משך השינה הכולל, משך שינה קצר ומשך שינה ארוך עד לתום תקופת המעקב, רמז לכך שמנגנונים שונים עומדים בבסיס הקשר בין דיכאון ובין דפוסי שינה תת-אופטימאליים במבוגרים.

הממצאים נותרו ללא שינוי לאחר מספר ניתוחים סטטיסטיים, כולל תקנון נוסף לגורמים סוציו-אקונומיים, סביבתיים והתנהגותיים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי סמנים גנטיים נפוצים למשך שינה קצר משחקים תפקיד חשוב בהיארעות דיכאון בקשישים והנתונים תומכים בקשר בין משך שינה קצר ובין סיכון מוגבר לדיכאון, קשר שהיה בולט יותר בהשוואה לזה שתואר עם משך שינה ארוך.

Translational Psychiatry, Oct 20, 2023

לידיעה במדסקייפ