איגוד ה-AAP (American Academy of Pediatrics) אישר דיווח חדש לפיו אפינפרין הינה תרופת הבחירה כטיפול עזרה-ראשונה במקרים של אנאפילקסיס ועדכן את הדו”ח משנת 2007 באשר לאופן השימוש היעיל ביותר בתרופה. כל התרופות האחרות, כולל נוגדי-היסטמינים כנגד H1 ומרחיבי סמפונות, מהווים תוספת לטיפול אך לא תחליף לאפינפרין.
בהנחיות נכללת ההמלצה לפיה במקרה של אנאפילקסיס במוסדות רפואיים, יש לטפל באפינפרין במינונים אלו: 0.01 מ”ג/ק”ג (מינון מקסימאלי של 0.3 מ”ג) בילד לפני גיל התבגרות ועד 0.5 מ”ג במתבגר.
אפינפרין ניתן בזריקה לשריר בחלק החיצוני-אמצעי של הירך, מאחר והדבר מסייע בהשגת שיא יעילות ובטוח יותר ממתן זריקת בולוס לתוך הוריד.
מחוץ למוסדות רפואיים, מזרקים אוטומטיים של אפינפרין מועדפים לשימוש מאחר וקלים יחסית לשימוש ובעלי מינון מדויק יותר ממזרק למילוי עצמי או שימוש במזרק מוכן מראש. עם זאת, חלק מהרופאים לא רושמים טיפול במזרקי אפינפרין אוטומטיים למטופלים שלהם בסיכון.
קבוצת החולים בסיכון כוללת חולים עם היסטוריה של אנאפילקסיס, העשויים לבוא במגע חוזר עם הטריגר, דוגמת מוצרי מזון או עקיצת יתושים, אלו עם אנאפילקסיס על-רקע אידיופטי ואלו בסיכון מוגבר לאנאפילקסיס שייתכן ועדיין לא פיתחו זאת, כולל מטופלים המתגוררים באזורים מרוחקים עם גישה מינימאלית, אם בכלל, לשירותי רפואה דחופה.
יש להזכיר למטופלים ולבני המשפחה שלהם לבדוק תאריכי תפוגה של המזרקים האוטומטיים ולאחסן אותם כנדרש.
Pediatrics. Published online February 13, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!