השימוש בטיפולים אימונותרפיים מצוי במגמת עליה בטיפול במחלות ממאירות, אך דרושים מחקרים נוספים בכדי לקבוע כיצד ניתן למדוד את יעילות הטיפול, כך טוענים מומחים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
הגדרת היעילות הקלינית עשויה להיות מאתגרת מאחר ותוארו דפוסי תגובה שונים עם הטיפולים הללו. קבוצות WHO ו-RECIST סיפקו באופן מסורתי הנחיות סטנדרטיות להגדרת תגובה של גידול לטיפול. למרות שאינם מושלמים, קריטריוני RECIST מהווים פלטפורמה מקובלת להגדרת רגע התקדמות המחלה. במשך שנים, קריטריונים אלו הנחו רופאים לקבוע תגובה של הגידול והמשך טיפול.
עם זאת, התופעה של פסוידו-התקדמות, העשויה לכלול עליה זמנית בגודל הגידול והתפתחות נגעים חדשים, ניתנת לאבחנה מוקדמת כמחלה פרוגרסיבית עם קריטריוני RECIST או WHO.
תגובות אימוניות ייחודיות אלו הובילו לפיתוח קריטריוני תגובה בשנת 2009, שסיפקו את הבסיס להערכת התגובה לתרופות אימונותרפואיטיות. עם זאת, הכותבים טוענים כי יש להבין טוב יותר את הדפוסים של תגובות על-רקע חיסוני.
הנקודה העיקרית היא כי מאחר ותגובות בתיווך מערכת החיסון הן נמוכות ועדיין אין מספיק נתונים אודות הדינמיקה של תגובות אימוניות אלו, יש להתבסס על קריטריוני RECIST המקובלים בתנאים מציאותיים.
יתרה מזאת, במידה ונוטים להשתמש בתגובות על-רקע אימוני, ייתכן כי מדובר בטיפול-יתר בחולים שאינם נהנים מכל תועלת של אימונותרפיה.
החוקרים מדווחים כי קריטריוני תגובה על-רקע אימוני שימשו כתוצא סיום ניסיוני. קריטריוני התגובה לא שימשו בדיווח על שיעורי תגובה אובייקטיבית ב-71% מהמחקרים (10 מבין 14 מחקרים). בנוסף, השוואות ראש בראש בוצעו לפי קריטריוני RECIST והחלטה מראש על תגובת מערכת החיסון התבססה על פחות משליש מהמחקרים (4 מבין 14 מחקרים), עם שיעורי תגובה דומים.
החוקרים מקווים כי מחקרים אימונותרפיה יבחנו גם את הסוגיה הנוכחית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!