במקרים של תמותה בשלבים מאוחרים של אלח-דם ישנה עדות לדיכוי חיסוני, בהשוואה למצבי תמותה עקב גורמים אחרים, כך עולה ממחקר חדש, שפורסמו במהדורת 21 בדצמבר של כתב העת JAMA.

ממצאים אלו תומכים בהשערה לפיה בחולים עוברים ממצב היפר-דלקתי בשלבים מוקדמים של אלח-דם למצב היפו-דלקתי, היפו-חיסוני, בשלב מתקדם יותר.  הטיפולים הנוכחיים באלח דם מתמקדים בחסימת ההפעלה של מערכת החיסון וכנגד סערת הציטוקינים ההיפר-דלקתית המוקדמת. טיפול זה הביא לכך שחולים רבים שורדים את השלב הנ”ל, רק בכדי להיכנע לזיהומים נוזוקומיאלים ע”י אורגניזמים שאינם פתוגנים באנשים בריאים, מה שהוביל רבים להאמין כי בסופו של דבר, חולים באלח דם מאבדים את תפקוד מערכת החיסון. הממצאים החדשים עשויים לסייע בהכוונת טיפולים עתידיים להשבת פעילות מערכת החיסון.

החוקרים ערכו בדיקות לאחר המוות של ריאות וטחול שנקצרו מ-40 חולים שאושפזו ביחידות טיפול נמרץ, שמתו עקב סיבות הקשורות באלח-דם. הם ערכו השוואה אל מול איברי טחול מ-29 חולים שעברו כריתת טחול דחופה או מתו מסיבות שאינן אלח-דם, ואל מול ריאות מ-20 חולים שתרמו שתל או עברו כריתת ריאה בשל ממאירות. הגיל הממוצע של חולים בקבוצת אלח-דם עמד על 71.7 שנים והגיל הממוצע בקבוצת הביקורת היה 52.7 שנים. חולים בקבוצת אלח-דם אושפזו ביחידות טיפול נמרץ למש חציון של שמונה ימים, בהשוואה לחציון של 4 ימי אשפוז של חולים בקבוצת הביקורת.

באיברים מהחולים עם אלח-דם הודגם דיכוי חיסוני. לדוגמא, בתאי טחול נרשמה ירידה משמעותית בהפרשת ציטוקינים, TNF, Interferon Gamma ו-Interleukin-6 ו-Interleukin-10, בהשוואה לחולים בקבוצת הביקורת (p<0.001). הפרשת ציטוקינים בקבוצת החולים עם אלח דם עמדה על פחות מ-10% מזו שתועדה בקבוצת הביקורות, ללא תלות בגיל, משך אלח הדם, טיפול בסטרואידים ומצב תזונתי. הירידה בהפרשת ציטוקינים מעידה על פגיעה משמעותית בתפקוד תאי הטחול מחולים אלו.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהממצאים עולה כי לטיפול המשפר את תפקוד מערכת החיסון עשויה להיות חשיבות בטיפול בחולים נבחרים עם אלח-דם.

JAMA. 2011;306:2594-2605, 2618-2619.

לידיעה במדסקייפ