בקרב נשים עם סרטן שד בשלב מוקדם ושלילי לשלושת הקולטנים להורמונים, שיעורי תגובה פתולוגית מלאה היו גבוהים יותר משמעותית עם טיפול ב- Pembrolizumab(קיטרודה) עם טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי, בהשוואה לפלסבו עם טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את תוצאות תוספת Pembrolizumab לטיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי בנשים עם סרטן שד מוקדם ושלילי לשלושת הקולטנים להורמונים. הם השלימו מחקר בשלב 3, במסגרתו חולקו באקראי נשים עם ממאירות זו בשלב II או III לטיפול ניאו-אדג’וונטי שכלל ארבעה מחזורי טיפול ב- Pembrolizumab כל שלושה שבועות, עם Paclitaxel ו-Carboplatin (784 נשים), או לפלסבו כל שלושה שבועות עם Paclitaxel ו-Carboplatin (390 נשים). לאחר מכן, שתי הקבוצות קיבלו ארבעה מחזורים נוספים של Pembrolizumab או פלסבו ובשתי הקבוצות ניתן טיפול ב-Doxorubicin-Cyclophosphamide או Epirubicin-Cyclophosphamide. לאחר ניתוח דפיניטיבי, הנשים קיבלו טיפול אדג’וונטי ב- Pembrolizumab או פלסבו כל שלושה שבועות.
תוצאי הסיום העיקריים כללו תגובה פתולוגית מלאה בעת ניתוח דפיניטיבי ושיעורי הישרדות ללא-אירועים בניתוח לפי כוונה לטפל.
מניתוח הביניים הראשון, אשר כלל 602 נשים שחולקו באקראי במסגרת המחקר, שיעור הנשים עם תגובה פתולוגית מלאה עמד על 64.8% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה ל-51.2% בקבוצת הפלסבו (p<0.001). לאחר חציון מעקב של 15.5 חודשים, ב-58 מבין 784 הנשים (7.4%) בקבוצת ההתערבות ו-46 מבין 390 הנשים (11.8%) בקבוצת הפלסבו תועדה התקדמות מחלה ולא הייתה אפשרות לניתוח דפיניטיבי, תועדה הישנות מקומית או מרוחקת, זוהה גידול ראשוני נוסף, או שהן הלכו לעולמן (יחס סיכון של 0.63, רווח בר-סמך 95% של 0.43-0.93).
לאורך כל שלבי הטיפול, היארעות אירועים חריגים בדרגה 3 ומעלה על-רקע הטיפול עמדה על 78% בקבוצת ההתערבות ועל 73.0% בקבוצת הפלסבו, כולל 3 מקרי תמותה (0.4%) ומקרה תמותה יחיד (0.3%), בהתאמה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בתוספת Pembrolizumab לטיפול בסרטן שד מוקדם ושלילי לשלושת הקולטנים להורמונים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!