במאמר שפורסם בכתב העת Endocrine Connections מדווחים חוקרים מסלובניה על התועלת של טיפול בסאקסנדה (Liraglutide במינון 3.0 מ”ג) בגברים עם היפוגונאדיזם פונקציונאלי על-רקע השמנה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שינוי אורחות חיים מהווה את הקו הראשון כנגד היפוגונאדיזם פונקציונאלי על-רקע השמנה. במקרים בהם צעד זה נכשל, החשיבות של טיפול הורמונאלי בטסטוסטרון אינה ידועה.
סאקסנדה הינה תרופה ממשפחת אגוניסטים לקולטן GLP-1 (Glucagon-Like Peptide) המלווה בירידה מתקדמת וממושכת במשקל הגוף. במודלי חיות דווח על השפעה ישירה אפשרית של תרופה זו על ציר היפותלמוס-היפופיזה-אשכים.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להשוות את השפעות סאקסנדה אל מול טיפול בטסטוסטרון בגברים עם היפוגונאדיזם פונקציונאלי על-רקע השמנה בהם לא תועדה תגובה טובה לשינוי אורחות חיים, כולל הערכה נסיגה בהיפוגונאדיזם פונקציונאלי וירידה במשקל.
המחקר הפרוספקטיבי, אקראי, בתווית-פתוחה, כלל 30 גברים בגיל ממוצע של 46.5 שנים, עם מדד מסת גוף של 41.2 ק”ג למ2. המשתתפים במחקר חולקו באקראי לטיפול בסאקסנדה או לטיפול בג’ל טסטוסטרון 1% במינון 50 מ”ג. החוקרים השלימו הערכה של התפקוד המיני ומדדים אנתרופומטריים. עוד הושלמו בדיקות דם להערכת ריכוז סוכר בצום ומדדים אנדוקריניים ומטבוליים לאחר העמסת סוכר.
מהנתונים עולה כי בשתי הזרועות נרשמה עליה משמעותית בריכוז טסטוסטרון כולל (5.9 ננומול/ליטר בזרוע הטיפול בג’ל טסטוסטרון לעומת 2.6 ננומול/ליטר בזרוע הטיפול בסאקסנדה), לצד שיפור בתפקוד המיני.
הטיפול בסאקסנדה הוביל לעליה משמעותית ברמות LH (Luteinizing Hormone) ו-FSH (Follicle Stimulating Hormone) (p<0.001).
בקרב משתתפים שטופלו בסאקסנדה נרשמה ירידה ממוצעת של 7.9 קילוגרמים, בהשוואה לירידה של 0.9 קילוגרמים בקרב מטופלים בג’ל טסטוסטרון (p<0.001). בשני מטופלים בסאקסנדה תועדה נסיגה של תסמונת מטבולית, בעוד שבקרב מטופלים בטסטוסטרון לא תועדו מקרים דומים.
הטיפול בסאקסנדה נמצא עדיף על טיפול בטסטוסטרון לשיפור המצב הבריאותי הכולל של גברים עם היפוגונאדיזם פונקציונאלי על-רקע השמנה לאחר כישלון שינוי אורחות חיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!