במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש באוכלוסייה גדולה של חולים עם סוכרת מסוג 2, מהן עולה כי היפוגליקמיה חמורה מלווה בסיכון מוגבר להארכת מקטע QTc, ללא תלות בגורמי סיכון אחרים, דוגמת נוירופתיה אוטונומית לבבית. הקשר בין היפוגליקמיה חמורה והסיכון להפרעת הקצב היה בולט במיוחד בקרב חולים צעירים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות הקשר בין היפוגליקמיה חמורה ובין הארכת מקטע QTc בחולים עם סוכרת מסוג 2 וזו הייתה מטרת המחקר הנוכחי.
החוקרים השלימו ניתוח של הנתונים שנאספו במחקר ACCORD (Action to Control Cardiovascular Risk in Diabetes), תוך התמקדות בחולים ללא הארכת מקטע QTc בתחילת המחקר. היפוגליקמיה חמורה נבחנה לאורך 24 חודשים והיארעות הארכת מקטע QTc נקבעה על-בסיס תרשימי אק”ג לאורך המעקב.
מבין 8,277 משתתפים בגיל ממוצע של 62.6 שנים, ב-324 תועד לפחות אירוע אחד של היפוגליקמיה חמורה (3.9%). לאורך חציון של חמש שנים, 517 חולים אובחנו עם הארכת מקטע QTc (6.3%).
בקרב משתתפים עם היפוגליקמיה חמורה תועדה עליה של 66% בסיכון להארכת מקטע QTc (סיכון יחסי של 1.66, רווח בר-סמך 95% של 1.16-2.38).
שיעורי היארעות הארכת מקטע QTc עמדו על 10.3% (27 מבין 261 חולים) ועל 14.3% (9 מבין 63 חולים) עם אירוע מתועד אחד של היפוגליקמיה חמורה, או שני אירועי היפוגליקמיה חמורה ומעלה, בהתאמה.
בהשוואה לחולים ללא היפוגליקמיה חמורה, הסיכון היחסי בקרב אלו עם אירוע יחיד, או לפחות שני אירועים, עמד על 1.57 (רווח בר-סמך 95% של 1.04-2.39) ועל 2.01 (רווח בר-סמך 95% של 1.07-3.78), בהתאמה.
לגיל החולים הייתה השפעה משמעותית על הקשר בין היפוגליקמיה חמורה ובין הסיכון להארכת מקטע QTc. הסיכון הגבוה ביותר להפרעת הקצב תואר בקרב חולים צעירים יותר (בקרב חולים בגיל חציוני צעיר מ-61.9 שנים תועד סיכון יחסי של 2.63, רווח בר-סמך 95% של 1.49-4.64), אך הקשר לא היה מובהק סטטיסטית בקרב חולים מבוגרים יותר (סיכון יחסי של 1.37, רווח בר-סמך 95% של 0.87-2.17).
ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר להארכת QTc בחולי סוכרת מסוג 2 עם היפוגליקמיה חמורה, בפרט בקרב חולים צעירים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!