היפוגליקמיה הינה גורם סיכון בלתי-תלוי, שאינו זוכה להתייחסות מספקת, לתמותה ותחלואה קרדיווסקולארית בחולי סוכרת, כך עולה מתוצאות מחקר ARIC (Atherosclerosis Risk in Communities), שהוצגו במהלך כנס ה-EPI| LIFESTYLE.

החוקרים זיהו 1,134 משתתפים במדגם ARIC בביקור הרביעי (1996-1998) עם סוכרת (כמעט כולם עם סוכרת מסוג 2), מהם 178 משתתפים עם לפחות אירוע אחד של היפוגליקמיה חמורה במהלך המעקב.

בהשוואה לחולים אחרים בתחילת המחקר, אלו עם היפוגליקמיה היו מעט מבוגרים יותר (גיל ממוצע של 65 לעומת 63 שנים) ושכיחות גבוהה יותר של נשים (57% לעומת 53%). בקבוצה זו תועדה שכיחות גבוהה יותר של טיפול באינסולין (48% לעומת 24%) וקצב פינוי גלומרולארי קטן מ-60 מ”ל/דקה (19% לעומת 11%), ריכוז LDL ממוצע גבוה יותר (120 לעומת 117 מ”ג/ד”ל), לחץ דם סיסטולי גבוה יותר (136 לעומת 131 מ”מ כספית) ומחלות לב וכלי דם (24% לעומת 19%).

228 החולים עם מחלות לב וכלי דם (מחלת לב כלילית או אירוע מוחי) בתחילת המחקר הוצאו מניתוח הנתונים להערכת היארעות מחלות לב וכלי דם, אך נכללו בניתוח להערכת תמותה מכל-סיבה.

שיעורי התמותה המצטברים לאחר 3 שנים היו גבוהים ב-30% בחולים עם היפוגליקמיה חמורה.

לאחר תקנון לערפלנים שונים, בחולים עם היפוגליקמיה תועד סיכון גבוה יותר משמעותית למחלות לב וכלי דם ותמותה מכל-סיבה במהלך 15 שנות המעקב.

היפוגליקמיה הביאה לעליה בסיכון למחלת לב כלילית, אך לא בסיכון לאירועים מוחיים; עם זאת, תועד מספר קטן של אירועים מוחיים.

הסיכון לתמותה מכל-סיבה במהלך המעקב היה דומה בשני המינים, באלו מעל ומתחת לגיל 65 שנים, אלו עם סוכרת במשך יותר או פחות משמונה שנים ובאלו עם או בלי מחלות לב וכלי דם בתחילת המחקר.

ממצאי המחקר תומכים בהמשך הערכת הסיכון והתועלת של טיפול להפחתת רמות סוכר בדם.

מתוך כנס ה- Epidemiology and Prevention/Lifestyle and Cardiometabolic Health

לידיעה במדסקייפ