סיכום המחקר באדיבות סטארגומים www.stargumim.co.il .
ע”פ מטה אנליזה מה- Diabetes Obes Meta נראה שטיפול משולב ראשוני של DPP4 עם מטפורמין משיג איזון גליקמי טוב יותר מטיפול מונותרפי במטפורמין ללא עליה בהיפוגליקמיות ולכן עשוי להפחית הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים.
מטרת המטה-אנליזה זו הייתה בכדי לספק עדכון אודות היעילות והבטיחות של מעכבי dipeptidyl peptidase-4 ומטפורמין כטיפול משולב ראשוני וכטיפול יחיד במטופלים עם סוכרת מסוג 2 (T2DM ).
לצורך כך, ביצעו החוקרים חיפוש ב-MEDLINE , Embase ובסיס הנתונים המשותף Cochrane אחר ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים (RCTs ) במעכבי DPP-4 ומטפורמין כטיפול משולב ראשוני או כטיפול יחיד במטופלים עם סוכרת מסוג 2 בסוף דצמבר 2012, על ידי שימוש במילות המפתח “אלוגליפטין”, “דוטוגליפטין”, “לינגליפטין”, “סקסאליפטין”, “סיטאגליפטין”, ו-“וילדאגליפטין”, וכן “מטפורמין”. ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים נבחרו למטה-אנליזה אם (1) הם היו ניסויים שהשווו מעכבי DPP-4 בתוספת מטפורמין כטיפול משולב ראשוני או טיפול יחיד במעכבי DPP-4 לטיפול יחיד במטפורמין, (2) משך הטיפול היה 12 שבועות או יותר, ו-(3) דיווחו נתונים על שינוי ב-HbA1c , שינוי בגלוקוז בפלסמה בצום, שינוי במשקל, אירועים קרדיווסקולריים חריגים, היפוגליקמיה, או אירועים חריגים הקשורים במערכת העיכול (AEs ).
תוצאות המטה אנליזה התבססו על סך כולל של 8 ניסויים קליניים אקראיים מבוקרים שנכללו באנליזה.
נמצא כי בהשוואה לטיפול יחיד במטפורמין, טיפול יחיד במעכבי DPP-4 היה קשור בהפחתה נמוכה יותר ברמת HbA1c [הבדלים ממוצעים משוקללים (MD )=0.28, רווח בר סמך (CI ) (0.17, 0.40), P<0.00001 ], הפחתה נמוכה יותר ברמת שינוי בגלוקוז בפלסמה בצום [MD=0.81, 95%CI(0.60, 1.02), P <0.00001] , אובדן משקל נמוך יותר [MD=1.51, 95%CI(0.89, 2.13), P<0.00001] , אבל סיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים חריגים [יחס סיכון (RR )=0.36, 95%CI(0.15, 0.85), P=0.02 ], סיכון נמוך יותר להיפוגליקמיה [RR=0.44, 95%CI(0.27, 0.72), P=0.001] וסיכון נמוך יותר לאירועים חריגים הקשורים במערכת העיכול [RR=0.63, 95%CI(0.55, 0.70), P <0.00001] . בהשוואה לטיפול יחיד במטפורמין, מעכבי DPP-4 בתוספת מטפורמין כטיפול משולב ראשוני היו קשורים בהפחתה גדולה יותר ברמת HbA1c [MD=-0.49, 95%CI(-0.57, -0.40), P<0.00001] , הפחתה גדולה יותר ברמת שינוי בגלוקוז בפלסמה בצום [MD=-0.80, 95%CI(-0.87, -0.74), P<0.00001] , אובדן משקל נמוך יותר [MD=0.44, 95%CI(0.22, 0.67), P=0.0001] ; אולם, לא היו קשורים בהפחתה נוספת באירועים קרדיווסקולריים חריגים [RR=0.54, 95%CI(0.25, 1.19), P=0.13] ולא בסיכון גבוה יותר להיפוגליקמיה [RR=1.04, 95%CI(0.72, 1.50), P=0.82] או בסיכון ממושך לאירועים חריגים הקשורים במערכת העיכול [RR=0.98, 95%CI(0.88, 1.10), P=0.77] .
מסקנות החוקרים הן כי ייתכן שמעכבי DPP-4 , אשר היו בטוחים ויעילים באיזון הגלוקוז בדם, עשויים להפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים במטופלים עם סוכרת מסוג 2. כמו כן החוקרים סבורים כי הם יכולים להוות חלופה אמינה למטופלים עם סוכרת מסוג 2 אשר, מכל סיבה שהיא, לא יכולים להשתמש במטפורמין, או נמצאים בסיכון גבוה לחשיפה לאירועים קרדיווסקולריים. עם זאת הם מציינים כי נדרשים ניסויים קליניים באיכות גבוהה, עם מדגם גדול במעקב ארוך טווח כדי לאשש מסקנות אפשריות אלו .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!