במחקר חדש מתוך ה-Diabetes Obes Metab
מדווחים חוקרים כי הסיכון להיפוגליקמיה, בעיקר היפוגליקמיה לילית, נמוך יותר במטופלים באינסולין glargine (לנטוס) בהשוואה למטופלי NPH , גם ובעיקר בחולי סוכרת עם תקופת מחלה ממושכת.
החוקרים מסבירים ברקע כי מטרתם הייתה להשוות את השפעת משך הזמן של מחלת הסוכרת סוג 2 על הסיכון להיפוגליקמיה בקרב מטופלים באינסולין גלרג’ין או אינסולין NPH .
לצורך כך ניתחו החוקרים נתונים ממחקרים אקראיים ומבוקרים של 24 שבועות שהישוו בין אינסולין גלרג’ין לבין מתן חד יומי של NPH בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 , מבוגרים , נאיבים לטיפול קודם באינסולין. החוקרים ניתחו את המימצאים של אירועי היפוגליקמיה והיפוגליקמיה לילית, על פי משך זמן מחלת הסוכרת ע”י חלוקה לקבוצות של משך מחלה (פחות מ-5.8 שנים, בין 5.8-9.2 שנים, ,בין 9.2-14 שנים, ומעל 14 שנים).
בסה”כ ניתחו החוקרים נתונים של 2,330 מטופלים שהשתתפו ב-4 מחקרים מבוקרים ואקראיים, מהם 1,258 טופלו בגלרג’ין ו-1,072 ב-NPH .
שיעור ההיפוגליקמיות במשך היום היו דומים בשתי הקבוצות, ללא קשר למשך המחלה.
מטופלים עם תקופת מחלה ארוכה יותר שטופלו בגלרג’ין השיגו ירידה גדולה יותר בהמוגלובין A1c .
שיעורי היפוגליקמיות ליליות חמורות, והיפוגליקמיות ליליות (שהוגדרו במדידה עצמית של רמות סוכרת מתחת ל-70 מ”ג/ד”ל ו-50 מ”ג/ד”ל היו קשורים באופן מובהק עם אורך תקופת המחלה בקבוצה שטופלה ב-NPH , אך לא בקבוצה שטופלה בגלרג’ין .
למרות השיפור הגדול יותר בהמוגלובין A1C, שיעור ההיפוגליקמיות הליליות הסימפטומטיות היו באופן מובהק נמוכים יותר בקבוצת הגלרג’ין בהשוואה לקבוצת ה-NPH במטופלים עם סוכרת סוג 2 ואורך מחלה ארוך יותר.
מסקנת החוקרים היא שהסיכון להיפוגליקמיה לילית נמוך יותר במטופלי הגלרג’ין מאשר תחת טיפול ב-NPH . כמו כן, לאחר שלוקחים בחשבון את משך המחלה, נראה שהטיפול באינסולין גלרג’ין, בהשוואה ל-NPH , עדיף במיוחד במטופלים שמשך מחלת הסוכרת שלהם ארוך יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!