בכתב העת Journal of the American Geriatric Society מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי מתן טיפול המכוון כנגד מרבית גורמי הסיכון המשוערים להתפתחות פצעי לחץ לא הביא לשיפור משמעותי בהתפתחות פצעים אלו.
מטרת החוקרים הייתה לזהות גורמים הקשורים בטיפול העשויים לתרום להתפתחות פצעי לחץ במהלך אשפוזים בבתי חולים. לשם כך הם ערכו מחקר פרוספקטיבי בתשעה בתי חולים עם 658 משתתפים בגילאי 65 ומעלה, שעברו ניתוח בעקבות שבר הירך.
החוקרים ערכו בדיקות של העור בתחילת המחקר וכל יומיים עד לשחרור מבית החולים. הגדרת פצע לחץ על-רקע אשפוז בבית החולים נקבעה במידה והופיע פצע לחץ חדש בדרגה 2 ומעלה במהלך השהות בבית החולים.
מהתוצאות עולה כי שהות ממושכת יותר בחדר המיון לוותה בשיעורי היארעות נמוכים יותר של פצעי לחץ על-רקע אשפוז (מעל 4-6 שעות IRR=0.68; מעל 6 שעות IRR=0.68, בהשוואה לשעות של עד 4 שעות בחדר המיון). במקרים בהם חלפו למעלה מ-24 שעות מהאשפוז ועד לניתוח שיעורי פצעי לחץ על-רקע אשפוז לאחר הניתוח היו גבוהים יותר, בהשוואה לשיעור המקרים במקרים בהם הניתוח בוצע תוך פחות מ-24 שעות (IRR=1.62). ניתוח עם הרדמה כללית לווה בשיעור נמוך יותר של פצעי לחץ על-רקע אשפוז לאחר הניתוח, בהשוואה לסוגי הרדמה אחרים (IRR = 0.66).
החוקרים לא זיהו קשר מובהק בין היארעות פצעי לחץ על-רקע אשפוז ובין מועד ההעברה לבית החולים, אופן ההעברה לבית החולים או משך הניתוח.
לאור הממצאים, החוקרים מסכמים וכותבים כי מרבית הגורמים ששיערו כי כרוכים בשיעורי היארעות גבוהים יותר של פצעי לחץ על-רקע אשפוז בבית החולים לוו בשיעורי היארעות נמוכים יותר או שלא נמצאו קשורים כלל להיארעות פצעי לחץ, מכאן עולה כי התפתחות פצעי לחץ על-רקע אשפוז אינה תלויה בגורמים הקשורים בטיפול כפי שרבים סברו. דרושים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את הנושא.
J Am Geriatr Soc. 2012;60(2):277-283
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!