ממחקר חדש שפורסם בכתב העת BMC Musculoskeletal Disorders מדווחים חוקרים כי שברי ירך בחולים מעל גיל 65 מלווים בעליה של פי שלוש בשיעורי התמותה, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, כאשר הגורמים לתמותה דומים לגורמים המג’וריים לתמותה באוכלוסיה הכללית

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בספרות הרפואית מחקרים רבים שהדגימו את שיעורי התמותה הגבוהים לאחר שברי ירך, אך ההשפעה של מין החולים והסיבות לתמותה לאחר שברי ירך לא נבחנו לעומק. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להעריך את התמותה והסיבות לתמותה של חולים לאחר ניתוח שבר ירך, ולהשוות את שיעורי התמותה והגורמים לתמותה עם אלו שבאוכלוסיה הכללית.

החוקרים אספו נתונים אודות 428 חולים בגיל 65 ומעלה. הסיבות לתמותה הוגדרו כדלקמן: גידולים ממאירים, דמנציה, מחלה סירקולטורית, מחלה נשימתית, מחלה של מערכת העיכול וסיבות אחרות.

החוקרים ערכו מעקב ממוצע של 3.7 שנים (בטווח 0-9 שנים). שיעורי התמותה הכוללים שנה אחת לאחר ניתוח עמדו על 27.3% ושיעורי התמותה לאחר ניתוח ירך בתום תקופת המעקב עמדו על 79.0%. במהלך תקופת המעקב, שיעורי התמותה המתוקנים לגיל לאחר ניתוח שברי ירך היו גבוהים יותר בגברים, בהשוואה לנשים (יחס סיכויים של 1.55).

בקרב חולים לאחר ניתוח ירך, הסיבות הנפוצות ביותר לתמותה כללו מחלה סירקולטורית, לאחריה דמנציה ומחלת אלצהיימר. לאחר שברי ירך, בגברים נרשם סיכון מוגבר לתמותה עקב מחלה נשימתית, גידולים ממאירים ומחלה סירקולטורית. במהלך המעקב, שיעורי התמותה המתוקנים לגיל ומין לאחר שברי ירך היו גבוהים פי שלוש, בהשוואה לשיעורי התמותה באוכלוסיה הכללית .

במהלך תקופת המחקר, הסיכון לתמותה של חולים עם שברי ירך היו גבוהים פי שלוש בהשוואה לשיעורי התמותה באוכלוסיה הכללית, וכללו את כל הגורמים המג’וריים לתמותה.

BMC Musculoskeletal Disorders. 2011;12 

לידיעה במדסקייפ