מטופלים המתחילים בפיזיותרפיה מיד לאחר שבר בצוואר הירך משיגים ניעות (mobility) טובה יותר לאחר חודשיים בהשוואה למטופלים המתחילים בשיקום מאוחר יותר, כך עולה מתוצאות מחקר שהתפרסם בגיליון יולי של ה-Journal of the American Geriatrics Society.

במחקר התבוננות פרוספקטיבי זה, בחנו החוקרים את הקשר בין פיזיותרפיה מוקדמת, פיזיותרפיה מאוחרת ויכולת ניעות חודשיים ושישה חודשים אחר שבר בצוואר הירך. נכללו במחקר 443 מטופלים ששוחררו מאשפוז לאחר ניתוח לתיקון שבר בצוואר הירך, גילם הממוצע 81.

החוקרים אספו מידע דמוגרפי על המטופלים, סוג השבר, מחלות רקע, דמנציה ומספר המגבלות התפקודיות החדשות בזמן השחרור מבית החולים. כמו כן הם מדדו את כמות הפיזיותרפיה שניתנה מיום הניתוח ועד היום השלישי לאחריו, בין היום הרביעי לאחר הניתוח עד 8 שבועות, יחד עם מידע על יכולת הניעות לפני השבר וחודשיים ו-6 חודשים אחריו.

בסיום המחקר, נצפה קשר בין פיזיותרפיה מיד לאחר הניתוח ויכולת הניעות כעבור חודשים. בעיקר, נמצא שכל טיפול שנעשה מיום הניתוח ועד 3 ימים אחריו היה קשור בשיפור משמעותי של כ-0.4 נקודות, מתוך סולם של 14, ביכולת הניעות כעבור חודשיים. עם זאת, קשר זה היה חלש יותר ואיבד ממובהקותו הסטטיסטית כעבור 6 חודשים.

החוקרים מציינים שהיה קשה להעריך השפעת פיזיותרפיה מאוחרת יותר על יכולת הניעות בשל מגבלות המידע. יש צורך במחקרים אקראיים ומבוקרים שיבחנו את השפעת תוכניות פיזיותרפיה שונות על התפקוד לאחר שבר בצוואר הירך.

ממצאים אלו מדגישים את הצורך בטיפול אגרסיבי בכאב לאחר הניתוח. מטופלים שלא מקבלים טיפול טוב להקלה על הכאב יטו לסרב לטיפול פיזיותרפי מוקדם. בעזרת טיפול להקלת הכאב ופיזיותרפיה בשלב מוקדם לאחר הניתוח ניתן להשיג תועלת ניכרת ביכולת הניעות של המטופל ושיפור בתחלואה הכרוכה בשבר בצוואר הירך.

J Am Geriatr Soc 2004;52:1114-1120.

לידיעה במדסקייפ