טיפול ב- Adalimumab (יומירה) הוביל לשיפור באנמיה, תרומבוציטוזיס ולויקוציטוזיס בחולים עם אבחנה של הידראדניטיס סופורטיבה, בין אם תועדה תגובה קלינית ובין אם לאו, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Dermatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הידראדניטיס סופורטיבה הינה מחלת עור דלקתית כרונית המתאפיינת בתהליכי דלקת והפרעות המטולוגיות דוגמת אנמיה, לויקוציטוזיס ותרומבוציטוזיס. טיפול אימונו-מודולטורי הוכח בעבר כמשפר הפרעות המטולוגיות במחקר עוקבה קטן. במטרה לבחון אם טיפול ב- Adalimumab מלווה בשיפור קליני והפרעות המטולוגיות, הם השלימו ניתוח פוסט-הוק של שני מחקרים אקראיים ומבוקרים בשלב 3 להערכת Adalimumab.
החוקרים זיהו 252 חולים במחקרים עם לפחות חריגה המטולוגית אחת (אנמיה, תרומבוציטוזיס או לויקוציטוזיס) בתחילת הדרך וחילקו אותם לארבע קבוצות על-פי זרוע הטיפול ותגובה לפי HiSCR (או HS Clinical Response) לאחר 12 שבועות: חולים עם תגובה ל- Adalimumab (49 חולים) וללא-תגובה לטיפול הפעיל (74 חולים) וחולים בזרוע הפלסבו עם תגובה (30 חולים) וללא-תגובה (99 חולים).
מבין 123 חולים שטופלו ב- Adalimumab, כולל חולים ללא תגובה לטיפול, שיפור משמעותי תועד בשינוי הממוצע בריכוז המוגלובין (0.37 גרם/ד”ל), ספירת טסיות (ירידה של 34.6 x 103/µL) וספירת תאים לבנים (ירידה של 1152.66/µL). באלו בזרוע הפלסבו לא תועד שיפור משמעותי בשלושת המדדים הללו.
בחולים עם תגובה לטיפול ב- Adalimumab תועד שיפור משמעותי בריכוז המוגלובין ממוצע (0.72 גרם/ד”ל), ספירת טסיות (42.2×103/µL) וספירה לבנה (ירידה של 1572.34/µL) (p<0.001). הקשר בין תגובה קלינית ל- Adalimumab ודרגת השיפור בהמוגלובין היה בעל מובהקות סטטיסטית.
בחולים עם תגובה לטיפול ב- Adalimumab תועדו סיכויים גבוהים יותר להפוגה של אנמיה (53.3%) לעומת חולים שלא הגיבו לטיפול ב- Adalimumab (20.8%, p=0.04) וחולים שלא הגיבו לפלסבו (16.7%, p=0.004).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול ב- Adalimumab, ללא קשר לתגובה הקלינית, מלווה בשיפור בהפרעות המטולוגיות נפוצות.
JAMA Dermatol, May 8, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!