במאמר שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי נוגדי-קרישה פומיים חדשים הובילו לתוצאות טובות יותר מקומדין בהפחתת אירועים מוחיים או תסחיפים סיסטמיים, אוטם לבבי ודימום תוך-גולגולתי בחולים עם מחלת מסתם. לא תועדו הבדלים בין נוגדי הקרישה הפומיים החדשים השונים, פרט לסיכון מוגבר לדימום תוך-גולגולתי ודימום מג’ורי עם Rivaroxaban (קסרלטו) וסיכון מופחת לדימום מג’ורי עם Edoxaban במינון 30 מ”ג. בחולים עם מסתם ביולוגי, תוצאות טיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים היו דומות לאלו שטופלו בקומדין.
ההנחיות הנוכחיות תומכות במתן נוגדי-קרישה פומיים שאינם פועלים כאנטגוניסטים לוויטמין K בחולים עם פרפור פרוזדורים. עם זאת, אין מידע רב אודות הבטיחות והיעילות של טיפולים אלו בחולים עם מחלת מסתם ואין נתונים רבים אודות תוצאות נוגדי-קרישה פומיים חדשים בחולים עם מסתם לב ביולוגי. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים להשלים מטה-אנליזה של תת-קבוצות של חולים עם מחלת מסתם ומטה-אנליזה של חולים עם מסתם ביולוגי.
לצורך הסקירה נערך חיפוש במאגרי PubMed, Cochrane ו-Embase לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים. הם התמקדו בסיכון לאירועים מוחיים או תסחיפים סיסטמיים, אוטם שריר הלב, תמותה מכל-סיבה, סיבוכים לבביים מג’וריים, דימום מג’ורי ודימום תוך-גולגולתי.
בחולים עם מחלת מסתם, טיפול ב-Rivaroxaban לווה בשיעור גבוה יותר של דימומים תוך-גולגולתיים ודימומים מג’וריים, בהשוואה לנוגדי-קרישה פומיים חדשים אחרים. מנגד, Edoxaban במינון 30 מ”ג לווה בשיעור הנמוך ביותר של דימומים מג’וריים. מנתונים משולבים אודות כלל נוגדי הקרישה הפומיים החדשים עלה כי טיפול זה מלווה בשיעור נמוך יותר משמעותית לאירוע מוחי/תסחיף סיסטמי (יחס סיכון של 0.70, p<0.001), אוטם לבבי (יחס סיכון של 0.70, p<0.001) ודימום תוך-גולגולתי (יחס סיכון של 0.46, p<0.01).
מניתוח הנתונים אודות 280 חולים עם פרפור פרוזדורים ומסתם ביולוגי עלו תוצאות דומות לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים ולטיפול בקומדין.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת תוצאות טיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים בחולים עם מחלת מסתם ועם מסתם ביולוגי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!